מחשבות על החיים

  אני עפה! הצעקה היתה חזקה כל כך שיערה זינקה מכיסאה. המורה צופית עמדה בגבה אליהם והכתיבה, התלמידים רכנו מעל

“כשרוסיה הפכה לברית המועצות אכלו תושבי אודסה את החלבה שייצר אביו של לוניה. הצבא האדום טיהר את העיר מהיסודות הרקובים

לפי המסורת היהודית ביום השישי של הבריאה ב א’ בתשרי, בראש השנה, נברא האדם. האדם נברא שלם. לעצמו. בדמותו ובצלמו

אז מי אני? לולב? אתרוג? ערבה? הדס? כולנו חושבים שבעצם אנחנו אתרוגים, שיש לנו גם טעם וגם ריח, גם למדנים

מהו האני? אותה ישות ייחודית נצחית שלובשת זהות עם הלידה ופושטת אותה עם המוות. קשה לתפוס אותה, כל מילה שתתאר

“זאת הפעם השלישית שאני מזמין אותה, ושוב נשבעתי לעצמי שזהו זה, עד כאן. ככה אי אפשר להמשיך. בנאדם לא יכול

אירועי הלידה הם מפתח לחיינו עלי אדמות. הן מלים בשפה קדומה שבה הנולד מבטא את עצמיותו. כשאנו לומדות לפענח את

הביוגרפיה – פירושה כתב החיים של האדם משרטט מפת התפתחות שבה אבני דרך במסע החיים. ככל שאנו צעירים יותר כך

שחר קדמון מגיע אלי בוקר אחד של קיץ לפני שנה. “גלי אמרה לי לבוא אליך,” הוא אומר. “מי זאת גלי?”