ספר שירה 1: שומרת לילה

כבר לא גרה כאן

דַּבְּרִי אֵלַי, וֵיז כָּל יְכוֹלָה,

תַּגִּידִי לִי לְהַמְשִׁיךְ יָשָׁר, לְהִצָּמֵד לַנָּתִיב,

תַּזְהִירִי אוֹתִי מִמִּפְגָּע בְּהֶמְשֵׁךְ הַדֶּרֶךְ

אַל תִּכְבִּי בְּאֶמְצַע כְּבִישׁ שֵׁשׁ

אֲנִי לֹא יְכוֹלָה לְהַתְחִיל מֵחָדָשׁ.

תִּשָּׁאֲרִי אִתִּי שָׁעָה וְאַרְבַּע דַּקּוֹת

בְּבַקָּשָׁה תְּאַשְּׁרִי שֶׁפָּנִיתִי נָכוֹן, שַׁבְּחִי אוֹתִי שֶׁאֲנִי מַתְמִידָה.

תַּגִּידִי לִי לָצֵאת בִּכְבִישׁ שִׁבְעִים וְאַחַר כָּךְ תִּסְפְּרִי שָׁלֹשׁ יְצִיאוֹת

תַּזְכִּירִי לִי לִנְשֹׁם עָמֹק, לְהֵרָגַע.

בִּמְיֻחָד בַּדֶּרֶךְ הַזּוֹ שֶׁיֵּשׁ בָּהּ אַחַד עָשָׂר בָּמְפֶּרִים

וְגֶשֶׁר מֵעַל הַנַּחַל

אַל תִּשְׁאֲלִי אִם הַיַּעַד הוּא הַבַּיִת.