מחשבות על החיים

פותחת ספרים – שובו של סרן ג'ון אמט
הם התגודדו בחושך זמן רב לפני שהרכבת הגיעה אל התחנה הקטנה. היו שם בעיקר נשים: אמהות צעירות שאימצו אל גופן

פותחת ספרים – זן ואמנות האחזקה
יכול אני לראות שהשעה היא שמונה ושלושים בבוקר, גם בלי שאסיר את ידי מידיתו השמאלית של כידון האופנוע. הרוח היא

על מה שרים העצים?
עם שקיעה, כשהובילו אותו אל הכיסא, התחיל נייל צ'זם להבין את משמעות השם של עיירת הולדתו, סטיי מור (הישאר עוד).

אך קודם כל היו שם תיאטראות גדולים
בימים קדומים, קדומים, בזמן שבני אדם עדין דברו בלשונות אחרות לגמרי, כבר היו בארצות החמות ערים גדולות לתפארת. שם התנוססו

עצירה קצרה על הפסקה הפותחת
זמן רב דמיינתי לי שהוא חצה את הגשר, שכן הגשר הוא השער אל המקום, ולמען האמת גם המפתח אליו, אבל

על שפת הים, בקצה העולם/סולוויג אגרז
וכך זה מתחיל: "שרלוטה עמדה על חול השחור. קצף הגלים הסתחרר סביב חרטומי מגפיה. עמודי לבה מאובנת ניצבו מולה כמו

שמינית של מוות – הרהור על שארית החיים/צרויה שלו
דווקא על סף מותם חדלים הם להיות בני תמותה, עם צאת נשמתם יהפכו לאלים, ידיעה שמימית טמירה תקיף אותם והם

המיילדת מוונציה
יש לי קראש על סיפורי מילדות…. בטח סיפורים מפעם, אולי אני מקווה שזה יהיה הסיפור שלי. וכך, במסע הרכישות האחרון

ליילד את המיילדת
אילנה שמש יילדה את בני השני בביתה לפני 25 שנה. הייתי אישה ואם צעירה, נלהבת מנושא הלידה והשפעותיה על חיינו,

מיומנה של עורכת ספרים – אני הבת של גוטליב
וככה זה התחיל – ישבתי בחדר האוכל של קיבוץ ילדותי.פנינה נעצרה, מגש האוכל שלה בידיה : "יש לך זמן בשבילי?"