מחשבות על החיים

שמינית של מוות – הרהור על שארית החיים/צרויה שלו
דווקא על סף מותם חדלים הם להיות בני תמותה, עם צאת נשמתם יהפכו לאלים, ידיעה שמימית טמירה תקיף אותם והם

המיילדת מוונציה
יש לי קראש על סיפורי מילדות…. בטח סיפורים מפעם, אולי אני מקווה שזה יהיה הסיפור שלי. וכך, במסע הרכישות האחרון

ליילד את המיילדת
אילנה שמש יילדה את בני השני בביתה לפני 25 שנה. הייתי אישה ואם צעירה, נלהבת מנושא הלידה והשפעותיה על חיינו,

מיומנה של עורכת ספרים – אני הבת של גוטליב
וככה זה התחיל – ישבתי בחדר האוכל של קיבוץ ילדותי.פנינה נעצרה, מגש האוכל שלה בידיה : "יש לך זמן בשבילי?"

מיומנה של עורכת הספרים – אישה יוצרת אמא
הילה התקשרה אלי בבוקר אחד באוקטובר ואמרה לי שהגיעה אלי כי חיפשה אישה עוצמתית שתערוך את הספר שלה. "אוקי, "שאלתי

סופי שול והוורד הלבן
סופי שול והוורד הלבן אנט דומבאך וג'אד ניובורן הספר מציג את ספורה האמיתי של קבוצת סטודנטים שכנו את עצמם בשם

ויהי אור, הוא אמר
חג האור, בלב החושך של החורף, הוא סימן שאלה שהעמידו הדורות לפנינו. כן, אני מכירה את כל ההסברים. את אלו

להביא את העידן החדש עד הבית
העידן החדש מבטיח את השמיים ואת הארץ. האנושות תשתנה, יקרו דברים טובים, הכל יהיה מלא אהבה וחמלה, שלום והבנה. בשביל

לחלום את החיים
נכתב מזמן מזמן אבל עדיין תקף: אני מאמינה בחלומות. אני יודעת שזה נשמע פתטי, ושהחיים מאד רציניים וקשים, אבל יש