נוע תנוע

השבוע עבר עלינו בין יקנעם להר טורען. בין יומולדת (לי) לחתולדת (מיץ) , בין שאלות לתשובות, בין החלטות לשנה החדשה

התכנית המקורית היתה לקחת את השבועיים עד סוכות ולהגיע סוף סוף לכנרת. עשינו חתונה, עשינו ראש השנה, פגשנו ילדים, הורים,

ביום חמישי בצהריים העברנו את המשאית מחוף הסטודנטים לחניון מרכז הקונגרסים בחיפה, נסיעה של 5 דקות, והלכנו לקבל חדר במלון

השבוע התחיל בקפיצה (האמיץ) או בהתכוונות לקפיצה (אני) והתמסרות לשליחות הנשמה, במעין חזין ליד אלונים, נמשך בשדות העמק החרושים והמהבילים,

השבוע השתתפתי במפגש נשים שגרות על גלגלים. חנינו במצפור סיגי ביער עופר בכרמל. בשיא ההתקהלות חנו מסביב לשולחן הקק"ל הצופה

ביום ראשון הרמנו עוגן אחרי עשרה ימים במשמר העמק. זמן שיא. חלקו הגדול הוקדש להסתנכרנות מחדש עם עצמי ועם היקום.

ההרים יותר גבוהים בדרך חזרה, מתברר. גם הג'ט לג גרוע יותר. המשאית פתאום נראית קטנה וצפופה לעומת בתי המידות של

השבוע התחיל מסע הדילוגים המשפחתי שלנו. קצת משמר העמק, קצת מענית, ובדרך לילדים עצרנו שוב בפארק הירקון. שום תמונה חדשה

ביום ראשון עזבנו את כליל בדרכנו לסער. היה מוזר להתניע אחרי 10 ימים, וגם משחרר.  כליל היתה מדהימה. האינטרנט הסלולרי

אנחנו עדיין בכליל. זמן שיא במקום אחד. מהו סוד הכליליות שמשאירה אותנו כאן יותר ממה שתכננו? איך זה קשור ליום

השבוע עלינו למעלה. אל ההרים.  והאטנו את הקצב. התרוממות והאטה. והרבה אוויר קריר וירוק. זה היה גם שבוע של ניסיון