כשיש לך בית שהוא גם רכב, נראה שיהיה קל להגיע לכל מקום. לקפוץ לסופר, לנסוע לבקר את הילדים או את
אתמול אחרי הצהרים, דקות לפני השקיעה (ארבע וחצי אחרי הצהרים…) חזרנו למשטח שלנו. “רברס ריש” לשטח עם המחלוטה, יישור בעזרת
יום שני הוא לא יום הכתיבה השגרתי שלי בבלוג. בדרך כלל אני יושבת לשולחן הכתיבה בשישי בבוקר ומנסה – תוך
השבוע יצאנו לגיחת מסע קטנה, שתימשך שבועיים וחצי. בשבוע הראשון היינו במשמר העמק ובפארק הירקון. בשבוע הבא נהיה בעיקר בירושלים
השבוע דממה משאבת המים. זה קרה לפתע, בלי חרחורים או התראות. הרעש המוכר שמלווה את חיינו השתתק והמים פסקו לזרום
זהו שטח הארון העומד לרשותי. הוא כולל מדף אחד שטוח ומדף תלייה שיש לו שלושה מוטות. מה שנראה כמו מתלה
ביום שלישי לפנות בוקר התריעו האסטרולוגיות הפייסבוקיות שלי על כך שמרקורי נסוג בעקרב וצפו שהכול ייעצר או לפחות ישתבש. בלילה
השבוע הגיע הגשם הראשון הרציני, הוא נפתח בסערת ברקים ורעמים ארוכה ומשתוללת בין שלוש לארבע לפנות בוקר שלא ממש הורידה
אחרי ארבעה ימים של התנדנדות בערסל, צפייה בדבורים עובדות בהאבקת חרובים, עייפות שלא תאמן ובהייה תוך תהייה איזה יום היום
ביום כיפור היינו בים. הגענו ביום שני לפני ונשארנו יום אחרי. יום חמישי. אבל באמת, בתקופה הזו – מי יכול
אוקטובר 2018, סוכות תשע”ט: פסטיבל מתחת לפנס יותר מדי אנשים נכנסים למשאית, שואלים את אותן השאלות: זה הבית שלכם? בנית
אחרי שבועות של התמקמות, זזנו לסיבוב סידורים: משמר העמק (יומולדת) מענית (הצבעה) ופארק הירקון (שגרירות אוסטריה, בין היתר). פארק הירקון
השבוע הצטרפתי ל”קשקשת” (קבוצת הוואטסאפ של כליל), לקבוצת הוואטסאפ של הנשים ולקבוצת וואטסאפ נוספת שנקראת החלפות אדמה כליל (אבל זה
כלי נגישות