אז איך בעצם חיים בכל כך מעט שטח? שאלה אותי חברה וביקשה שאכתוב  על הצד הפרקטי של החיים במשאית. 

בוקר. שנינו קמים (קודם הוא ואז אני) מהמיטה שמעל  חלל אכסון שבו בין היתר מצוי מיכל המים , שמספיק לשבוע בערך של מקלחות,  כלים ומי שתיה ובישול. לא מורידים מים בשירותים. אלו שירותי קומפוסט.

דלת המשאית נפתחת  טרום זריחה. שעה אהובה. המערכת הסולארית נכנסת לפעולה. בימי שמש אלו היא תגיע תוך זמן קצר לטעינה מלאה. 

אני מסדרת מיטה, כמו בילדותי בקיבוץ. פורשת מעל המצעים את כיסוי הסרוג מריבועי סבתא שהכנתי לפני כמה שנים.

אני מתחילה את הבוקר בכתיבת שלושה דפים לתרגול שריר הכתיבה.  חדר העבודה שלי הוא גם הסלון וגם המטבח – ספסל שצמוד לשולחן העבודה שלי. 

בינתיים שרון במטבח,  במרחק מטר ממני קוצץ את הסלט. כשגרנו בבית רגיל המטבח היה הטריטוריה שלו ולא נכנסתי  כשהוא בישל, כאן סימון הטריטוריה הוא בכך שהוא עובד עם הגב אלי. גב הוא גם סוג של קיר.

יוצאים לרוץ בשדה. חוזרים ואני מתרחצת ראשונה. המקלחת קטנה ואני לא אוהבת להתפשט או להתלבש כשצפוף לי. אז אני עושה את זה על המדרגה – זו שממנה עולים ויורדים למיטה והיא גם כיסא במיקום אסטרטגי.

אחרי המקלחת אנחנו אוכלים, זה מול זה על שולחן האוכל. פינוי כלים ואני, באותו המקום, פותחת לפטופ ומתחילה לעבוד. יש לנו ראוטר סלולארי שמחבר אותנו לרשת. שרון פותח את הלפטופ שלו בפינת העבודה שבכניסה לבית. שולחן אדום קטן וכיסא גינה קל שרכשנו במיוחד. אנחו במרחק מטר וחצי זה מזה ובעולמות תוכן שונים לגמרי. 

זה בדיוק המרחק שמאפשר לי להדליק מאוורר ולכוון אותו רק אלי. בצהריים כשכבר חם מאד, אנחנו סוגרים את הכל – חלונות ווילונות הצללה ומדליקים מזגן. בורגנות במלואה. 

אני לא מרגישה בצפיפות. אתמול אירחנו כאן את הבן הבכור וחברתו. הם היו עייפים ונכנסו למיטה לישון. הורדנו את הוילון שמפריד בין המיטה לשאר החדר ושכחנו שהם שם.

בערב אנחנו רואים סרט, לפעמים אנחנו מפרקים את השולחן והופכים בדקה את פינת הישיבה למרבץ. כשהחושך יורד כדאי להוריד את הרשתות. היתושים והחרקים באים אל האור.

בינתיים כל עוד אנחנו חונים – קל לנו. פעם בשבוע אנחנו ממלאים מים מברז החצר של הבית הקרוב. חשמל אנחנו עושים כמו עץ הפקאן – ישירות מהשמש. 

על שירותי הקומפוסט – אני עוד לא בשלה לכתוב.

אבל בעצם, אמרה החברה, במקום שתהיו בדרכים ותהנו מהתנועה, אתם מקורקעים וגם צפוף לכם. 

נכון, הייתי מעדיפה להיות בדרכים, לפחות בפנטזיה, אבל אני גרה כבר כמעט חודש בלי לשלם מים, חשמל, ארנונה ושכר דירה, קרוב לטבע ועם אהוב לבי. יש לנו אוטו ואפשר לנסוע מפה לשם. וכשהמסע יתחיל כבר נהיה מתורגלים…

שבת שלום!