1גשם מתפתח. אפשר לחזות את בואו. העננים מתקרבים, נהיה חשוך והרבה פעמים מקדימה רוח פרועה את הגשם עצמו. רעמים וברקים כמובן. גשם נעצר בהדרגה. הרוח נחלשת, העננים חולפים ופיסות שמיים מופיעות. יש לגשם מוזיקה משלו. וכשקירות והתקרה דקים – זה לחיות באולם קונצרטים כל החורף.
2 לגשם יש ריח. גם לקור. קשה לדמות את הריח הזה למשהו אחר. הוא טרי, רענן, חריף, מלא. עז. יש בו גוונים של אדמה, של נבטים חדשים, של חומרים רטובים. אני מוכרחה לפתוח חלון, גם בלילה, גם אם הגשם מתיז על הפנים.
3
לגשם יש זווית. הרוח, כוח המשיכה, סיבוב כדור הארץ וכל מיני גורמים עלומים גורמים לכך שתמיד יש כיוון שכדאי לפתוח בו חלון וכיוון שעדיף שלא. לפעמים אנחנו קולעים בול. לפעמים לא.
4 גשם מטפטף. השנה מצאנו סופסוף את הפתרון לנזילה. שכחו מאיטום, זה כמו ניקוז – זה אף פעם לא עובד. גילינו שהכי פשוט זה להגביה מעט את הפינה הקדמית-ימנית של הבית . ככה המים נוזלים לכיוון אחר ולא על המצח שלי. אני יודעת, זה לא מעשי בבית רגיל.
5 עד הרגע שהגשם פוגש באדמה מדברים עליו במטאורולוגית. מהרגע שהוא כאן, מדברים עליו בהידרולוגית – כלומר במלים שמתארות איך המים מתנהגים במפגש עם האדמה. שלוליות, ערוצי נחלים, שטפונות, אגמים, אגני היקוות, ניקוז וחלחול.
6 המושג החדש שלמדתי השבוע הוא: פשט הצפה. הפירוש הוא המידה והשטח שיציף ערוץ כלשהו את סביבתו. מסיבה כלשהי יש לביטוי הזה משמעות פואטית. הוא מזכיר לי מעגלי פגיעה ואת האופן המסתורי שאירוע מתפשט ומציף.
7 ינואר הזה הוא חודש גשום. גם בדרום הקרוב שבו היינו. וגם עכשיו בירושלים. ומאחר ואנחנו הולכים ומצפינים, כלומר אומרים שוב ‘כן’ לגשם, התקנו מחמם מים על גז. עכשיו אני יכולה להתרחץ במים חמים כל יום. עצם המחשבה מרגיעה אותי. יותר ממקרר מלא.
בשביל מחמם מים על גז, היינו צריכים למצוא מקום במשאית. החלל מתוכנן ‘על המילימטר’ וכבר היינו במקום אחד שבו לא הצליח בעל המקצוע למצוא איך לסדר זאת. אבל הפעם זה עלה יפה. ועכשיו זורמים מים חמים בצינורות בלי תלות בקרינת השמש. זה שדרוג רציני לבית שלנו, שיש בו עכשיו כמעט את כל הפינוקים
8 בין רביעי לחמישי חנינו בפתח תקווה, בין כמה מפעלים ובמה שהיה נראה כמו אמצע אגם. בבוקר חצינו את האגם בדרך לרכבת. שלוליות מסתירות לא פעם בורות לא נחמדים. הצלחנו לצלוח את הדרך הרטובה.
יש לי חרדת טביעה עתיקה. אולי מהימים שבהם מבחן המכשפה היה לקשור משהו כבד לרגליים שלך ולראות מה יקרה. אם טבעת, לא היית מכשפה, אם לא טבעת, את מכשפה ולכן יש להטביע אותך. אני מזהה את הנימה הזו כשלפעמים א-נשים קובעים עלי או על משהו דעה מראש. זו הטבעה לכל דבר.
9 עליתי לירושלים ברכבת. שמש אביבית חיממה אותי כשעליתי לרכבת בבנימינה (ופגשתי את מיכל בתחנה לחיבוק) וקור מקפיא קיבל את פני כשעליתי במדרגות הנעות התלולות של ירושלים. מאז כבר ירד המון גשם, אפילו ברד נפלא ודוקרני, ויש חשק לשלג. ויש חשק לראות את הילדים ולבשל לשבת ועוד דברים שירושלים הקפואה והנפלאה מציעה, רגע לפני שאנחנו חוזרים צפונה באמת.
פוסט נפלא.
אוהבת את הדרך בה את מתבוננת בטבע, בדבר כ”כ פשוט כמו מים שיורדים מהשמיים.
העובדה שאת גרה במשאית עם קירות דקים כ”כ מאפשרת את הקרבה הזו אל מה שבחוץ.
מקווה שנוכל לתאם מקום וזמן להיפגש.