ומה יהיה עם הילדים?
ראשי נוע תנוע - בלוג מחיי במשאית-בית ומה יהיה עם הילדים?
4 באוגוסט 2017 2 תגובות נועה ברקת

אבל מה יהיה הילדים? השאלה נשאלת הרבה פעמים, הן על ידי חברות וקרובי משפחה והן פנימית – כי גם בתוכי יש דודות דואגות שמשוכנעות שאם לא יהיה לילדים לאן לבוא בשישי-שבת – המשפחה תתפרק.

מה הילדים אומרים? מה הם חושבים ואיך הם מגיבים? ובכלל מה שלומם – בכל פעם שמישהו שואל אותי את זה, אני חושדת שיש לו מניעים נסתרים. או שאלה אחרת שעומדת על קצה הלשון. כאילו הילדים הם מעין נייר לקמוס שדרכו אפשר לבחון אם ההורים טועים ותועים. ובכן, אדונים וגברות נכבדות – מבפנים ומבחוץ – הילדים בסדר גמור. תודה.

שלושים שנה אני אמא. זה התפקיד שהגדיר אותי יותר מכל דבר אחר – להיות בשביל הילדים. לראות אותם, להבין מה הם צריכים ולהתאים את עצמי אליהם. בשלוש שנים האחרונות חיינו בבית עם שני ילדים בוגרים ועוד אחד יותר בוגר מעבר לגבעה. כל יום שישי כמעט, נפגשנו לארוחת ערב משותפת. בחודשים האחרונים התרוקן הבית וכל ערב שישי נערך איסוף מהעיר ומהכרם – אל שולחן ארוחת השבת. וגם פיזור. היום נפגש לארוחה אחרונה.

בסרטים האמריקאיים אוהבים להתעכב על טקס הנסיעה אל הקולג'. הבת או הבן נכנסים למכונית עם כל חפציהם ונוסעים כשההורים נשארים לנופף ולנגב דמעה. מכאן והלאה הם יפגשו רק בחג המולד או ההודיה, חתונות ולידות. הקן מתרוקן וההורים או שיעופו או שישקעו. אצלנו הקן פורש כנפיים. אנחנו אלו שנכנסים למכונית ונוסעים. לאוניברסיטה הפתוחה של החיים, במרחק שעתיים לכל היותר. את הפגישות הבאות שלנו נעשה פה ושם, על חוף הים, או מסביב לשולחנות מטפוריים וממשיים אחרים.

אני אוהבת את האנשים הצעירים שגדלו בביתי יותר מכל אדם אחר. אני באמת חושבת שהם מדהימים ומוכשרים ויפים. וכמו שאמא שלי היתה אומרת, קשה לי להאמין שהם תוצאה רק של המאגר הגנטי שלי ושלו. אני סומכת שנמצא את הדרך להיפגש וללוות אותם גם אם קונספט הבית השתנה. לדודות הפנימיות שמרשות לעצמן לשאול שאלות קשות, אני נדה בראשי. מזכירה להן ולי שזה תפקידן ומודה להן שהן עומדות על המשמר. בכל זאת, הן מייצגות את המבוגר האחראי כשההורים יוצאים לטיול הגדול שלהם.

  

הצייר הגזים בתפיסתו הרומנטית את האימהות, הוא קשר לאמא זר ומבט שלו, שדים חשופים וזקופים וענן שחור שמתקדם לעברה. אולי גם הוא ידע שלמרות הכל, אימהות מושלמת היא עניין מסוכן
ילדיכם אינם ילדיכם כי פרי געגועי החיים אל עצמם: כי באים המה דרככם אך לא מכם, חיים עמכם אך אינם שייכים לכם. לג'ובראן היה קל – לא היו לו ילדים משלו....
אולי השאלה היא בנקודת המבט....
הרשמה לדיווחי תנועה

מי אני?

נועה ברקת, יועצת ביוגרפית, עורכת ספרים ומשוררת, נשואה ואמא לשלושה גדולים.

into the woods

into the woods

בדיוק ב-12 בצהריים סיימנו לארגן את הביתה לתזוזה, עשינו סיבוב או שניים כדי לוודא שזכרנו  לסגור ולהדק את הכול. הביתה

שבוע הסלביות שלי

שבוע הסלביות שלי

השבוע נפתח בכתבה ההיא ב"ישראל היום". כן, אני יודעת, לא העיתון הנפוץ ביותר בקרב קוראי, אבל היחצ"ן אמר שיש עוד

משוררת מתגלגלת

משוררת מתגלגלת

החדשות המסעירות בעולמנו הן שכתבו עלינו בעיתון. הכותרת היא – הזוג שעזב הכול. והפתיח גורס כי  "כבר 3 שנים הם

גל שני?

גל שני?

ביום ראשון התנענו את המשאית ונסענו לים. המשאית עמדה שלושה חודשים תמימים במקומה וכבר הרגשנו אותה רוקעת בגלגלים ממש. מדי

לשחק עם חלומות

לשחק עם חלומות

גברת קורונה עצרה את הנדודים וגברת קרמה החזירה אותי  לבית בהרדוף. הקורונה עצרה את העולם, האטה את הקצב ולראשונה בחיי

מתבלבלת מתגלגלת

מתבלבלת מתגלגלת

איזו מילה מדוייקת זו מתבלבלת, ממש אחות צמודה למתגלגלת (שלא לדבר על זו שבאה אחריה). אני מתגלגלת מבולבלת. יומיים במשאית,

בחזרה הביתה?

בחזרה הביתה?

בשבוע שעבר חזרנו לבית הקבע שלנו, בהרדוף. אנחנו לא מוותרים על חיי הנדודים לגמרי, המשאית תחזור בקרוב לכליל ותשמש לנו

העגלה המלאה

העגלה המלאה

ביום רביעי בבוקר תוקן מכל הגז שלנו. כלומר, המצוף התקוע, שסימן שהמכל מלא – שוחרר בעזרתו של דודי ממוסך עידן

תשע מחשבות על גשם

תשע מחשבות על גשם

1גשם מתפתח. אפשר לחזות את בואו. העננים מתקרבים, נהיה חשוך והרבה פעמים מקדימה רוח פרועה את הגשם עצמו. רעמים וברקים

שירה במדבר

שירה במדבר

את רוב השבוע, עד אתמול בילינו בחניון יעקב הררי שליד נחל הבשור.  לאורך כל השבוע ראינו רק שלושה אנשים, שניים

רבובה ליד גבולות

רבובה ליד גבולות

את רוב השבוע עשינו באגם ירוחם. בדיוק בפי שעשינו בשנה שעברה. אותו האוטובוס לקח אותי מירושלים ועד לכניסה לפארק, אותו

אגם ירוחם בפעם השנייה

ביום חמישי בבוקר, התניעה המשאית-בית וירדה לניצנה. בלעדי. אני נסעתי למפגש השלישי של היומן הויזואלי בבנימינה, ציירתי את בועת היצירה

שאלות של אור וחושך

שאלות של אור וחושך

שעות האור הולכות ומתקצרות. כבר בארבע וחצי השמש – שגם ככה היא במסלול נמוך ומקוצר – נעלמת מן העין. אני

נוע תנוע
« הקודם
הבא »
2 תגובות
  1. מיכל גרוס 4 באוגוסט 2017 בשעה 23:15 הגב

    זה נהיה מרגש מרגע לרגע.
    מחכה לבאות.
    דרך צלחה.

  2. דנה 9 באוגוסט 2017 בשעה 18:26 הגב

    כל כך מקסים. אני מקווה שהדודות הפולניות שבתוכי, לא ישתלטו עליי בבוא העת (;
    השראה!

השארת תגובה

ביטול

יורדת מהעננים
אדמה בית הוצאה לאור לחוכמה נשית מתחדשת אמטיפוס אפריל ביוגרפיה ביוגרפיות מוארות גבריות גילאי מפתח הורות המריימיות הריון ולידה התפתחות אישית זוגיות חגים ומועדים חינוך חיפוש רוחני יהדות יעוץ ביוגרפי כישוף מאי מוות ומיתה מחשבות על החיים מיומנה של העורכת מיניות מפת חיים נובמבר נוע תנוע נשיות סיפורה ספרי אומן ספרי הריון ולידה ספרי זיכרון ספרי חיים ספרי ילדים ספרים ספרים אנתרופוסופיים ספרים על הריון ולידה ספרים שערכתי ספרי פרוזה סרטן סתיו פותחת ספרים פרוזה שירה
יוצא מהמגירה
  • למות חכם
  • חוה
  • ומן השלושה בא האחד כרביעי. מרים היהודייה – המאה השלישית לספירה
גלילה לראש העמוד
דילוג לתוכן
פתח סרגל נגישות

כלי נגישות

  • הגדל טקסט
  • הקטן טקסט
  • גווני אפור
  • ניגודיות גבוהה
  • ניגודיות הפוכה
  • רקע בהיר
  • הדגשת קישורים
  • פונט קריא
  • איפוס