נוע תנוע

ביום רביעי, אחרי כמעט שבוע בחוות קיש שנקראת גם חוות דרך ארץ, בשכנות אל אמה והאיש שלה בן אבי, נסענו

את השבוע פתחנו באגם ירוחם. שזה פרדוקס ונס במקביל. כל מי שמצליח להביא גוף מים למדבר, עושה ישושום ציה ללב

אין כמו להפר את השגרה כדי לגלות מי עוקב אחריך. תודה לכל מי שהתקשרה, סימסה, וויטסאפה ונקשה – הכול בסדר.

השבוע התחיל במפגש במגדלור, קצת אחרי בארי, קצת לפני עזה. גשם ירד. מפעל הגופרית הנטוש התמלא בנשות עושות שלום שהגיעו

יש איזה מתח קבוע בין המאמץ להיות מי שאני, להבין מה מתאים ונכון לי, לבין המאמץ להיות אמא – שדורש

אתחיל מהבוקר ואלך בזמן לאחור. כמו  סלמון השוחה כנגד זרם הזמן. בית הקפה של משק עפאים, בית הכרם, שמונה בבוקר.

השבוע היה… מה היה? חושבת לאחור – שישי אחה"צ מענית; שישי-רביעי זכרון יעקב בקצה רחוב השיטה בואכה פארק הנדיב; רביעי-שלישי במול

כבר כמעט שבוע שאנחנו בנטור. כלומר בחוות נטורה, על גבעה קטנה, ששם בסבלנות ואהבה הופכים אוריה, אורלי, אור, גיתה והמתנדבים

את חיי מלווה היער. בראשית – היער של משמר העמק, על תועפות חורשות האורנים הקק"ליות שלו, האורניות, יללות התנים והפריחה

קצוות עושים לי משהו. כשהיינו באילת והמפרץ נפתח לעבר עולמות אחרים – דמיינתי שאני עולה על ספינת עלפים ומפליגה אל

שנה עברה מאז יצאנו לדרכים, מרימים עוגן היישר לירושלים, יורדים דרומה ומערבה עד לקצה (באר מילכה) וחוזרים בנסיעה ארוכה ורצופה

ביום שני, אחרי שלראשונה בחיי מדדו לי כתר, עלינו על המשאית ויצאנו לדרכים חדשות. בחודשיים האחרונים נענו על ציר חיפה-משמר

אחרי חצות. רביעי בלילה. הפסטיבל הסתיים. קיפלנו את המחצלת. הרחקנו את הסלון המאולתר. סגרנו את הדלת. שכבתי במיטה רחוצה ומנומנמת,