נוע תנוע

יום שני הוא לא יום הכתיבה השגרתי שלי בבלוג. בדרך כלל אני יושבת לשולחן הכתיבה בשישי בבוקר ומנסה – תוך

השבוע יצאנו לגיחת מסע קטנה, שתימשך שבועיים וחצי. בשבוע הראשון היינו במשמר העמק ובפארק הירקון. בשבוע הבא נהיה בעיקר בירושלים

השבוע דממה משאבת המים. זה קרה לפתע, בלי חרחורים או התראות. הרעש המוכר שמלווה את חיינו השתתק והמים פסקו לזרום

ביום שלישי לפנות בוקר התריעו האסטרולוגיות הפייסבוקיות שלי על כך שמרקורי נסוג בעקרב וצפו שהכול ייעצר או לפחות ישתבש. בלילה

השבוע הגיע הגשם הראשון הרציני, הוא נפתח בסערת ברקים ורעמים ארוכה  ומשתוללת בין שלוש לארבע לפנות בוקר שלא ממש הורידה

ביום כיפור היינו בים. הגענו ביום שני לפני ונשארנו יום אחרי. יום חמישי. אבל באמת, בתקופה הזו – מי יכול

אחרי שבועות של התמקמות, זזנו לסיבוב סידורים: משמר העמק (יומולדת) מענית (הצבעה) ופארק הירקון (שגרירות אוסטריה, בין היתר).  פארק הירקון

השבוע אבא שלי התקשר. הוא שם לב שלא כתבתי איזה זמן. הלכתי לראות ואכן – שלושה וחצי חודשים עברו. סיוון,

סלפי קיץ עם זרועות קצרות מדי בשבועות האחרונים מגיע יום ששי, יום ההתבלגות שלי, ואין לי כוח לכתוב על מה