אתי (אסתר) הילסום נולדה ב 191415.1. בבית הוריה בעיר מידלבורך, הולנד, בת בכורהלאביה לוי, מורה לשפות קלאסיות ולאמה, ריבה (רבקה).
בעולם של קורבנות יש תמיד חלוקה של טובים ורעים. או שאתה נדפק או שאתה דופק, או שאתה חזק או שדורכים
חלק גדול ממה שהריצה עשתה לי בחיים לא קשור לשרירים וללב-ריאה במישור הפיזי. חלק לא פחות חשוב קשור ליכולת לצאת
ביום שישי הלכנו לרוץ מירוץ חברתי בחיפה, עשרה ש”ח על כל קילומטר. עצם הרעיון שאלך לבילוי מסוג זה היה כל
במסע האינסופי שלנו סביב השמש, כל יום דרך מקצבי הלילה והיום, כל שנה דרך מקצבי העונות. אנו עוברים מדי שנה
אני רוצה לספר את סיפורן של ארבע נשות ההגדה: יוכבד, מרים, בת פרעה וציפורה. הסיפור נפתח כששפרה ופועה, המיילדות נקראות
המים הם היסוד הנשי ביותר בטבע. המים מכילים, זורמים, חודרים עמוק, רכים, מלטפים, ממיסים. המים הם הנפש של הטבע –
מצרים שלי – מבטים, חיוכים מסוימים, מניירות, הרגלים, דפוסי התנהגות קבועים, כאלו שמביאים לך את ההרגשה הזו של ‘הו לא
עם ישראל נולד במדבר. בין שני מקומות, בין העבר לעתיד, בין הבית שנעזב לבין הבית שעדיין לא הושג. עם ללא
ההחלטה הסופית לרוץ 10 ק”מ התקבלה שבוע לפני המירוץ עצמו. בהתחלה נרשמתי ל-4.2 ק”מ, קצת צניעות, בחורה בגילי שרצה רק
לכל אדם היתה (או תהיה, או תהיה שוב) יציאת מצרים פרטית. יציאת מצרים ראויה לשמה תמיד כוללת בתוכה עזיבת מצב
השפעת ביקרה אצלי בשבוע שעבר והשאירה אותי חלשה ולא מאמינה שאי פעם אוכל לרוץ שוב. הקשבתי להצעות של תמי ברוך,
ביום חמישי האחרון, תמי ברוך המאמנת של קבוצת הריצה שלנו הודיעה שלא ניפגש יותר. האמת, זה לא היה צריך להפתיע
כלי נגישות