מחשבות על החיים

כשאני מתחילה לרוץ, בקילומטרים הראשונים, אני מתמלאת במחשבות ורעיונות, כאילו מישהו שיחרר איזה פקק. אני מרגישה עוד משהו, כאילו המחשבות

הלכנו לפסטיבל הסרטים לראות את כנס העתידנים. בחוץ ירד היורה והביא איתו את הריח שמספר לנו תמיד שהכל אפשרי שוב.

אם הייתי מספרת לעצמי לפני שנתיים, בטח שלפני עשר שנים שמתנת יום ההולדת שלי לעצמי תהיה ריצת ליל ירח, הייתי

כל אחד מאיתנו ממלא בשלב זה או אחר בחייו את תפקיד המעבורן. זה מהאגדה העתיקה שמעביר אנשים מגדה לגדה ואף

ממה שאני רואה וקוראת אצל אחרים, לכל אחד מגיע הרגע הזה שבו צריך להתמודד עם פגיעה. אצלי זה קרה בדיוק

"אבל אמא, גם את עושה את אותו הדבר בדיוק," אמר לי בני כשהערתי לו יום אחד על דבר מה. "אני

 בשורה התחתונה כל אדם אחר הוא "אויב". כל אדם אחר הוא מתחרה על המשאבים הקיימים כאן: זמן, כסף, מים, אוכל,

כל שנה, כשיוני מבשיל ומגיע, אני מרגישה איך גלי החום קוראים לי ולילדים החוצה – מחוץ לבית, לכיתה, למשרד. נהיה

לפני שלושה שבועות השותף שלי לריצה (וגם לחיים) עבר אירוע רפואי פתאומי (הוא בסדר, מתחזק כמו שאומרים). אחרי היום והלילה