היום הכי קצר של השנה מתקרב והולך אלינו, נר ראשון של חנוכה וכל כך יבש… איפה הגשם שהתפללנו אליו בסתיו?
לסתיו יש איכות מיוחדת. הרגשה שאפשר רק לתאר אותה בדימויים שחוקים. באמצע הלילה, אני קמה לכבות את המאורר ולהתכסות בשמיכה
הסתיו ואיתו ראש השנה, הם סיום מעגל. מעגל ענק של זריעה, גידול, צמיחה וקציר, הן בטבע והן בכל תחומי החיים
צילום אורי ברקת ישבנו בסוכה, אכלנו ארוחת צהריים והרחנו את האתרוג. חג נחמד – לא הורגים אף אחד, לא
יום כיפור הוא זמן לפשפש במעשינו הרעים, להיזכר במי פגענו ולבקש סליחה, זהו צד אחד של המטבע ואם נאמר את
בעולם של קורבנות יש תמיד חלוקה של טובים ורעים. או שאתה נדפק או שאתה דופק, או שאתה חזק או שדורכים
צילומים: אורי ברקת אמא, מדינה, ארץ, עיר, יבשת, אדמה – כולן בלשון נקבה, להזכירנו כי מה שנמצא סביבנו, מה שמקיף, מזין,
מה עוד אפשר לומר על אהבה? האם זה בכלל נחוץ לומר משהו על אהבה, על המילה השחוקה הזו, שכל כך
את רוב הדברים בחיינו אנו צריכים לעשות במו ידינו. אפילו הכלים במדיח, שהוא אחת מהמצאות המאה, לא מחליטים מעצמם להתנקות.
הצבעים הכי יפים נוצרים כשהאור והחושך נאבקים בינהם. בשיא הצהריים, כהשמש ואורה החזקים ביותר, הצבעים, אפילו אותו ירוק רענן ובוהק
כלי נגישות