הִצְטָרְפִי לְשֵׁבֶט נוֹשְׂאוֹת הַמַּרְפֵּא, נשְׁותֹ הַיֶדַּע הַסּודִֹי. שִׁמְרִי חַיַּיִךְ, שִׂמְחָתֵךְ, נְשִׁימָתֵךְ. בְּרוּכָה הַבָּאָה אני עינבל, ואני זוכרת. אני זוכרת את הידע
הקדמה ספר זה נכתב כעבודת דוקטורט בתוכנית למדע, טכנולוגיה וחברה באוניברסיטת בר אילן, בהנחייתו של פרופסור אורן הרמן. הלכתי ללימודי
תלות ברגשות, בהתנהגויות ובהרגלים כובלים היא מצב מוכר לרבים, שמוליך לחווית חוסר אונים כואבת. התלות מתבטאת בתחומי חיים מגוונים, כמו
הקדמה כמבוגר תמיד היו לי פחדים מלהיות אבא, לא סתם לקח לי 42 שנה להגיע לרגע הזה. מצאתי שלל תירוצים
בזמן שאני כותבת לכם, המשאית חונה בחנייה ליד הבית שלי בהרדוף, לא מיושרת ולא מאוכלסת. לפעמים, כשאני עולה במדרגות נדמה
מתוך המדריכה לפיות – מסרים וסיפורים מהפיות שכתבה יפעת מנטל ז”ל אפשר להצטרף לקבוצת מסרים מהפיות ששולחת כל יום בשעה
לפני שנה נפטרה יפעת מנטל. הכרנו לפני יותר מ-20 שנה, כשאני גרתי ביובלים וערכתי את א-לה גוש והיא גרה במעלה
בדיוק ב-12 בצהריים סיימנו לארגן את הביתה לתזוזה, עשינו סיבוב או שניים כדי לוודא שזכרנו לסגור ולהדק את הכול. הביתה
בספר במה לכל אדם משתפת עינת משעל ניצן, בפרטי הפרטים של מה ללמד– נושאים ותרגילים מתחומי האלתור, המשחק ותיאטרון הפלייבק, וכן בפרטי הפרטים של איך ללמד–
הספר ל”הרפות את הפות” עוקב אחרי שבע נשים בנות 20 עד 65 הנפגשות בסדנה לריפוי המיניות, המשלבת שיח פתוח, דמיון
בספר 33 מונולוגים החושפים את המורכבות שבנישואים, זוגיות ויחסים. תוך כדי כך עולים וצפים נושאים שנוגעים לכל מי שרוצה להיות
השבוע נפתח בכתבה ההיא ב”ישראל היום”. כן, אני יודעת, לא העיתון הנפוץ ביותר בקרב קוראי, אבל היחצ”ן אמר שיש עוד
החדשות המסעירות בעולמנו הן שכתבו עלינו בעיתון. הכותרת היא – הזוג שעזב הכול. והפתיח גורס כי “כבר 3 שנים הם
כלי נגישות