ביומיים האחרונים נשארנו בלי כלום. הריהוט עבר לילדים, כמעט עד שולחן האיקאה האחרון. מזל שהמיטה נשארה בדירה ויכולנו להשתרע בין צחצוח לסיוד ולראות את פרק מספר 4 של משחקי הכס.
היום קמנו בבוקר, העמסנו את הכלום שנשאר בבגאז’ ואז על הגג ואז במושבים האחוריים ואז ברווח שבין הרגליים שלי ויצאנו לדרך.
בדרך חישבנו ומצאנו שזה המעבר השני שאנחנו עושים כזוג בלי ילדים. הראשון היה בדיוק לפני שלושים שנה
שלושים שנה זה מחזור שבתאי – המחזור הכי איטי ויסודי במחזורי הפלנטות, אחד כזה שעושה ריסט למערכת. מסיים ומתחיל פרק. חשבנו בדרך כל כל המעברים האחרים שהיו בין לבין והרגשנו שזה המעבר הראשון שיש בו חופש ושתלוי לגמרי ברצוננו.
אז נכון שעוד אין לנו רישיון נהיגה על משאית, ושאנחנו מתפנקים בבית הריק של אחותי במזגן ובמרחבים, והמשאית חונה בצל הפקאנים. בימים הבאים נרחרח סביבה, נבין את הקטע שלה ונמשיך ללמוד בעפולה, בכל זאת העיר שבה נולדתי… בעמק שבו צמחתי, וסמטאות צרות וזינוקים בעלייה אין בה הרבה.
הימים הבאים יוקדשו לארגון הכלום שהבאנו איתנו למשאית, בתקווה להיפטר מחצי ממנו….
וגם לבדוק אם השם שחלמתי – באמת מתאים לה. בינתיים הוא מצלצל היטב…
הרשמה לדיווחי תנועה
מי אני?
נועה ברקת, יועצת ביוגרפית, עורכת ספרים ומשוררת, נשואה ואמא לשלושה גדולים.
into the woods
בדיוק ב-12 בצהריים סיימנו לארגן את הביתה לתזוזה, עשינו סיבוב או שניים כדי לוודא שזכרנו לסגור ולהדק את הכול. הביתה
שבוע הסלביות שלי
השבוע נפתח בכתבה ההיא ב”ישראל היום”. כן, אני יודעת, לא העיתון הנפוץ ביותר בקרב קוראי, אבל היחצ”ן אמר שיש עוד
משוררת מתגלגלת
החדשות המסעירות בעולמנו הן שכתבו עלינו בעיתון. הכותרת היא – הזוג שעזב הכול. והפתיח גורס כי “כבר 3 שנים הם
גל שני?
ביום ראשון התנענו את המשאית ונסענו לים. המשאית עמדה שלושה חודשים תמימים במקומה וכבר הרגשנו אותה רוקעת בגלגלים ממש. מדי
לשחק עם חלומות
גברת קורונה עצרה את הנדודים וגברת קרמה החזירה אותי לבית בהרדוף. הקורונה עצרה את העולם, האטה את הקצב ולראשונה בחיי
מתבלבלת מתגלגלת
איזו מילה מדוייקת זו מתבלבלת, ממש אחות צמודה למתגלגלת (שלא לדבר על זו שבאה אחריה). אני מתגלגלת מבולבלת. יומיים במשאית,
בחזרה הביתה?
בשבוע שעבר חזרנו לבית הקבע שלנו, בהרדוף. אנחנו לא מוותרים על חיי הנדודים לגמרי, המשאית תחזור בקרוב לכליל ותשמש לנו
העגלה המלאה
ביום רביעי בבוקר תוקן מכל הגז שלנו. כלומר, המצוף התקוע, שסימן שהמכל מלא – שוחרר בעזרתו של דודי ממוסך עידן
תשע מחשבות על גשם
1גשם מתפתח. אפשר לחזות את בואו. העננים מתקרבים, נהיה חשוך והרבה פעמים מקדימה רוח פרועה את הגשם עצמו. רעמים וברקים
שירה במדבר
את רוב השבוע, עד אתמול בילינו בחניון יעקב הררי שליד נחל הבשור. לאורך כל השבוע ראינו רק שלושה אנשים, שניים
רבובה ליד גבולות
את רוב השבוע עשינו באגם ירוחם. בדיוק בפי שעשינו בשנה שעברה. אותו האוטובוס לקח אותי מירושלים ועד לכניסה לפארק, אותו
אגם ירוחם בפעם השנייה
ביום חמישי בבוקר, התניעה המשאית-בית וירדה לניצנה. בלעדי. אני נסעתי למפגש השלישי של היומן הויזואלי בבנימינה, ציירתי את בועת היצירה
שאלות של אור וחושך
שעות האור הולכות ומתקצרות. כבר בארבע וחצי השמש – שגם ככה היא במסלול נמוך ומקוצר – נעלמת מן העין. אני