נועה ברקת
  • עמוד הבית
  • עורכת ספרים
    • ספרי זיכרון
    • ספרי חיים
    • אנתרופוסופיים
    • ספרי-אומן
    • הריון ולידה
    • יועצת ביוגרפית
      • שאלות חיים
      • שער היעוץ הביוגרפי
      • ביוגרפיה
  • ספרים שערכתי
  • מי אני?
  • מה שאני כותבת
    • שומרת לילה
    • מחשבות על החיים
    • סיפורה
  • צרו קשר
  • 0 פריטים0₪
  • עמוד הבית
  • עורכת ספרים
    • ספרי זיכרון
    • ספרי חיים
    • אנתרופוסופיים
    • ספרי-אומן
    • הריון ולידה
    • יועצת ביוגרפית
      • שאלות חיים
      • שער היעוץ הביוגרפי
      • ביוגרפיה
  • ספרים שערכתי
  • מי אני?
  • מה שאני כותבת
    • שומרת לילה
    • מחשבות על החיים
    • סיפורה
  • צרו קשר
עת הקץ
ראשי מחשבות על החיים עת הקץ

עת הקץ

17 ביוני 2013 5:13 6 תגובות נועה ברקת

קוציםאחרי שהזרעים נטמנו, אחרי שהנבטים נבטו, אחרי שהפרחים פרחו, באה עת הקיץ.

עת הקץ.

עומד אדם ומביט אל מול כוחות היובש והקץ של הקיץ וליבו מתמלא בחוסר התוחלת של המעגל האינסופי של זריעה, תפילה לנביטה, נביטה ותפילה לפריחה, יפי הניצנים ופריחה בשלה וקצרה שאחריה מגיעה כמו אורחת לא מוזמנת – הנבילה, הכמישה.

הירוק הרענן, שרק אתמול דגדג ופתח את הלב בליטופים עדינים, גווע. עכשיו מגישים הירוקים את חיותם מנחה לקיץ. טיפה אחר טיפה של רטיבות נמצצת, מתאדה, נלקחת גבוה גבוה אל השמש.

זה לא הזמן לזרוע, זה לא הזמן לנבוט, לא הזמן לפרוח. זה זמן להניח לכל מה שהיה עד עכשיו ללכת.

זמן לעזוב.

כמה קשה לעזוב.

כמה קשה לתת מקום לעלים החומים, לעלי הכותרת המקומטים, לקוצים, לרוח הנושאת את הזרעים לכל עבר.

האם ימצא לנו כוח להתחיל מחדש את המעגל בבוא הזמן? שוב לטמון זרע באדמה? שוב לאהוב? שוב לקוות? לחלום?

לחיות?

אמונה ואהבה משאירות את ליבי פתוח בזמנים הקשים, בזמנים כואבים, בזמנים המתים, כשהכל נראה כך כך חסר תוחלת, כשפרחי אפריל גוועים בחמסיני יוני, כשאביב החיים הופך לקיץ.

זרעי הסתיו, הם פרחי אפריל וקוצי אוגוסט, שבתורם יהפכו לזרעי הסתיו. מה שלקחנו פנימה הוא מה שנשיב לעולם. זרעי המעשים יולידו את המחשבות והחלומות, שיזרעו שוב מעשים חדשים. מה שקצרנו הוא מה שזרענו.

131 יוני 2000

שיתוף
  • Facebook
מחשבות על החיים
« הקודם
הבא »
6 תגובות
  1. שרון מעין 21 ביוני 2013 בשעה 18:06 הגב

    נועה ל'ה יקרה
    כל כך מרענן לקרוא אותך. ממלא בתקווה ואת החוויה הזו של היובש וההצהבה חולקת אף אני איתך.
    בשנה א' באומנות הרשיתי לעצמי ללוות חמנייה בכל רגעיה. מה שהשאיר בי את החותם העמוק ביותר, היו דווקא
    רגעיה הקמוטים, הכמושים הנבולים. מצאתי בה הרבה יופי.
    מי יתן ונזכור את שלמותינו.
    נסיעה פוריה ומשחררת
    שרון

  2. אתי 21 ביוני 2013 בשעה 21:11 הגב

    נועה יקרה
    שוב נתת מילים לכאב העמוק בתוכי שאני חובקת בעדינות, בחמלה, באהבה ~מזה ימים.
    ימי הקיץ החמים עם השמש המכלה.

    תודה
    חושבת עלייך
    באהבה

    אתי

  3. איילת 22 ביוני 2013 בשעה 11:00 הגב

    נועה יקרה,
    מחכה לך…
    תודה על השיתוף הוא כל כך מפרה.
    איילת.

  4. מליה 22 ביוני 2013 בשעה 12:08 הגב

    תודה נועה. את עוזרת לי להבין את מעגלי החיים, מכירה לי שאני חלק מהם…
    אז עוזבת.
    יש הרבה ממה להרפות ולתת מנוחה לכת הזרעים הטמונים בפנים.
    נכנס שקט חדש מאתמול.
    כה מבורכת את ואני מתברכת בך.

  5. אנה רזניקובה 22 ביוני 2013 בשעה 15:19 הגב

    תודה נועה על המלים שיש בהן הבנת טבע החיים והאדם, שיש הגיון בדברים.. כמלות השיר:"לא סתם, הכל פה מסתובב לא סתם"

  6. חני יצחקי 22 ביוני 2013 בשעה 23:38 הגב

    קוראת מרחוק מהמדבר .
    שפת האם, חיוך, אולי את זוכרת גם אותי כשאת כותבת?
    אולי את זוכרת ששאלתי אותך אם כדאי ללכת?
    והמדבר בקיץ מסכם הכל מהר מדי.
    והמילים שלך
    מגיעות
    נוגעות
    מרוות.
    תודה,
    חני.

השארת תגובה

ביטול

הרשמה לבלוג נוע תנוע

אישור ההרשמה בדרך, אולי הגיע לספאם, אז חפשי אותי גם שם

יורדת מהעננים
אמטיפוס ביוגרפיה ביוגרפיות מוארות גילאי מפתח הריון ולידה חגים ומועדים יעוץ ביוגרפי מחשבות על החיים מיומנה של העורכת מפת חיים נוע תנוע סיפורה ספרי אומן ספרי זיכרון ספרי חיים ספרי ילדים ספרים ספרים אנתרופוסופיים ספרים על הריון ולידה ספרים שערכתי ספרי פרוזה פותחת ספרים פרוזה שירה
יוצא מהמגירה
  • מפגשי הראשון עם הפיות (עד כמה שזכור לי)/ יפעת מנטל
  • הפיות של יפעת
  • into the woods
הרשמה לבלוג נוע תנוע

בניית אתרים - WordPress
Design by Elementor
גלילה לראש העמוד
דילוג לתוכן
פתח סרגל נגישות

כלי נגישות

  • הגדל טקסט
  • הקטן טקסט
  • גווני אפור
  • ניגודיות גבוהה
  • ניגודיות הפוכה
  • רקע בהיר
  • הדגשת קישורים
  • פונט קריא
  • איפוס