עָנָנִי בַמֶּרְחָב יָהּ
ראשי נוע תנוע - בלוג מחיי במשאית-בית עָנָנִי בַמֶּרְחָב יָהּ
10 באוגוסט 2017 3 תגובות

המשאית חונה במרחביה. מושב בעמק יזרעאל. היא חונה מול מרחבי שדה חרוש. ואני מרגישה את ההתרחבות והמרחב שנמצא מחוץ לקירות.

הבוקר  התעוררתי ובעודי מצחצחת שיניים חזיתי בשלושה כדורים פורחים שהמריאו מהשדה.

אחר כך נסעתי לאלון הגליל לפגישת עבודה על ספר שקורם עור וגידים. האוטו זכר את הדרך בעל-פה, כאן הפנייה לבית החולים העמק שבו ביליתי שעות ארוכות עם אמא רק לפני שלוש וחצי שנים, חלפתי על פני מזרע שבה הועלו הצגות י"ב של שני ילדי, חלפתי על פני נהלל שבה נהגנו להשתתף בקבלות שבת, ולהתפנק בספריה האזורית. אחר כך נסעתי דרך זרזיר – שלא השתנתה בכלל, אל אלון הגליל שבה גרתי חמש שנים נהדרות. עברתי ברחוב שבו גרנו, ליד הבריכה שבה הלכתי עם הילדים לבלות אחרי הצהריים, ליד דוכן הפיצות והפלאפל של גדי. נזכרתי כמה רכה וקטנה היתה בתי אז, ואיך אהבה את הבית שהיו בו שלוש מדרגות….

כמה צעירים היינו אז.  וכמה נפלאה היתה התקופה ההיא שבה שתי חברות טובות שלי גרו במרחק הליכה ממני. ויכולנו להיפגש מדי יום עם הקטנים שלנו.

המשכתי להרדוף, עוברת את הדרך המוכרת, שבה רצתי עשרות פעמים, עצרתי רגע לפני השער והתרגשתי. היה נעים להיווכח שהזכרונות חיים, שאני זוכרת את המקום ואולי הוא גם זוכר אותי. התפנקתי בטיפול פנים מידיה של אורלי רפאלי פנקס, קומסטיקאית בשיטת ד"ר האושקה. שהיא גם חברה. ובשעה שהיא עשתה אהבה עם הפנים שלי, הרפיתי עמוק עמוק לתוך מצב תודעה אחר – לא פה ולא שם – רק בנינוחות וריחניות שהרדימה את העור שלי, ועוררה את כוחות הריפוי שלו להתחדש ולהתגבר על האבק, המאבק והמעבר.

אחר כך התנעתי ונסעתי. שמחה להרגיש את הרדוף מוכרת ואהובה, ואת עצמי רפויה וטובת לב. 

אחרי הצהריים פרקנו את הארגזים במשאית, זרקנו שליש לפח. ושתינו בירה צוננת מתחת לפקאן.

מחר נתמודד עם ארונות הבגדים.

 

אחרי הצהריים נושבת רוח טובה במרחבי העמק
טיפול פנים בשיטת ד"ר האושקה הוא חוויה שכל אישה צריכה לחוות פעם בתקופה כדי להרגיש מלכה http://www.orlynature.co
זמן טוב לבירה צוננת ושמחה שהכל מה שהיה בארגזים התארגן בארונות ובפח
לחיי יום ראשון מושלם בשארית חיינו
הרשמה לדיווחי תנועה

מי אני?

נועה ברקת, יועצת ביוגרפית, עורכת ספרים ומשוררת, נשואה ואמא לשלושה גדולים.

into the woods

into the woods

בדיוק ב-12 בצהריים סיימנו לארגן את הביתה לתזוזה, עשינו סיבוב או שניים כדי לוודא שזכרנו  לסגור ולהדק את הכול. הביתה

שבוע הסלביות שלי

שבוע הסלביות שלי

השבוע נפתח בכתבה ההיא ב"ישראל היום". כן, אני יודעת, לא העיתון הנפוץ ביותר בקרב קוראי, אבל היחצ"ן אמר שיש עוד

משוררת מתגלגלת

משוררת מתגלגלת

החדשות המסעירות בעולמנו הן שכתבו עלינו בעיתון. הכותרת היא – הזוג שעזב הכול. והפתיח גורס כי  "כבר 3 שנים הם

גל שני?

גל שני?

ביום ראשון התנענו את המשאית ונסענו לים. המשאית עמדה שלושה חודשים תמימים במקומה וכבר הרגשנו אותה רוקעת בגלגלים ממש. מדי

לשחק עם חלומות

לשחק עם חלומות

גברת קורונה עצרה את הנדודים וגברת קרמה החזירה אותי  לבית בהרדוף. הקורונה עצרה את העולם, האטה את הקצב ולראשונה בחיי

מתבלבלת מתגלגלת

מתבלבלת מתגלגלת

איזו מילה מדוייקת זו מתבלבלת, ממש אחות צמודה למתגלגלת (שלא לדבר על זו שבאה אחריה). אני מתגלגלת מבולבלת. יומיים במשאית,

בחזרה הביתה?

בחזרה הביתה?

בשבוע שעבר חזרנו לבית הקבע שלנו, בהרדוף. אנחנו לא מוותרים על חיי הנדודים לגמרי, המשאית תחזור בקרוב לכליל ותשמש לנו

העגלה המלאה

העגלה המלאה

ביום רביעי בבוקר תוקן מכל הגז שלנו. כלומר, המצוף התקוע, שסימן שהמכל מלא – שוחרר בעזרתו של דודי ממוסך עידן

תשע מחשבות על גשם

תשע מחשבות על גשם

1גשם מתפתח. אפשר לחזות את בואו. העננים מתקרבים, נהיה חשוך והרבה פעמים מקדימה רוח פרועה את הגשם עצמו. רעמים וברקים

שירה במדבר

שירה במדבר

את רוב השבוע, עד אתמול בילינו בחניון יעקב הררי שליד נחל הבשור.  לאורך כל השבוע ראינו רק שלושה אנשים, שניים

רבובה ליד גבולות

רבובה ליד גבולות

את רוב השבוע עשינו באגם ירוחם. בדיוק בפי שעשינו בשנה שעברה. אותו האוטובוס לקח אותי מירושלים ועד לכניסה לפארק, אותו

אגם ירוחם בפעם השנייה

ביום חמישי בבוקר, התניעה המשאית-בית וירדה לניצנה. בלעדי. אני נסעתי למפגש השלישי של היומן הויזואלי בבנימינה, ציירתי את בועת היצירה

שאלות של אור וחושך

שאלות של אור וחושך

שעות האור הולכות ומתקצרות. כבר בארבע וחצי השמש – שגם ככה היא במסלול נמוך ומקוצר – נעלמת מן העין. אני

נוע תנוע
« הקודם
הבא »
3 תגובות
  1. ורד לב 11 באוגוסט 2017 בשעה 9:25 הגב

    נשמע מהנה ומאד מעורר השראה, המסע שלכם.
    נהנית מאד (!!!) לקרוא.

    שאלה: האם לכל נסיעה כזו המשאית-בית באה אתכם?
    ואם לשניכם יש תכניות שונות, במקומות שונים? מה אז?
    הרי ממשיכים לעבוד, נכון?

    מעניין…

    • נועה ברקת 11 באוגוסט 2017 בשעה 13:13 הגב

      תודה על השאלה – לגבי השאלה על התכניות השונות – יש לי תשובה רק בתאוריה. לגבי פרנסה – שנינו עובדים על הלפטופים שלנו רוב הזמן, כך שאין לנו צורך להיות במקום גאוגרפי מסוים.

  2. שירלי יובל 11 באוגוסט 2017 בשעה 9:57 הגב

    הבלוג שלך פשוט מרחיב את ליבי! מאותת לי שיש צורות חיים אחרות ונהדרות שמנצנצות באופק..ולא שעכשיו רע. נהפוכו.
    אבל הדרך שלך לקחת אותנו למסע של השלת עור וחפצים פשוט עושה לי תחושת נקיון בנשמה. זהו!
    תודה לך..

השארת תגובה

ביטול

יורדת מהעננים
אדמה בית הוצאה לאור לחוכמה נשית מתחדשת אמטיפוס אפריל ביוגרפיה ביוגרפיות מוארות גבריות גילאי מפתח הורות המריימיות הריון ולידה התפתחות אישית זוגיות חגים ומועדים חינוך חיפוש רוחני יהדות יעוץ ביוגרפי כישוף מאי מוות ומיתה מחשבות על החיים מיומנה של העורכת מיניות מפת חיים נובמבר נוע תנוע נשיות סיפורה ספרי אומן ספרי הריון ולידה ספרי זיכרון ספרי חיים ספרי ילדים ספרים ספרים אנתרופוסופיים ספרים על הריון ולידה ספרים שערכתי ספרי פרוזה סרטן סתיו פותחת ספרים פרוזה שירה
יוצא מהמגירה
  • חוה
  • ומן השלושה בא האחד כרביעי. מרים היהודייה – המאה השלישית לספירה
  • מרים החשמונאית
גלילה לראש העמוד
דילוג לתוכן
פתח סרגל נגישות

כלי נגישות

  • הגדל טקסט
  • הקטן טקסט
  • גווני אפור
  • ניגודיות גבוהה
  • ניגודיות הפוכה
  • רקע בהיר
  • הדגשת קישורים
  • פונט קריא
  • איפוס