מה יש מן הצד השני? בעקבות “כנס העתידנים”

הלכנו לפסטיבל הסרטים לראות את כנס העתידנים. בחוץ ירד היורה והביא איתו את הריח שמספר לנו תמיד שהכל אפשרי שוב.

הסרט נפתח בצילומי תקריב של רובין, האישה היפה הזו שמככבת בסרט, מלאת הבעה, חיה ואמיתית. רובין, הנסיכה הקסומה, היא עכשיו לוזרית בגיל 44 שמוכרת את ישות השחקנית שלה לסוכן הגברי והבהמי כדי לתת לילדים שלה סיכוי, ובמיוחד לארון – הילד שמקדים את זמנו בכך שהחושים שלו לקלוט את המציאות כה רעועים שהוא ממציא את המציאות של עצמו בתוכו. 20 שנה אחר כך היא מוזמנת לאברהמה – (שם מעניין לא? במיוחד כשיש לך ילדה בשם שרה ובן בשם אהרון) לכנס העתידנים ולרגע השיא של הסרט שבו היא מקבלת בדמותה המאויירת שוב במה ואותה היא מנצלת כדי להעביר את המסר, שאני מקווה שהוא גם המסר של ארי פולמן ושל הסרט הזה – הי חבר’ה תתעוררו ותנצלו את כל הידע המדעי המדהים הזה לעזור לבני אדם ולא להשלות אותם.

גם כאן היא נכשלת. בחירה שגויה. ולדעתי גם כאן הסרט עושה בחירה שגויה ונלפת באשליות ואשליות על אשליות. רובין פסיבית, עושה מה שאומרים לה, זורמת, אם כי דבר אחד הוא הציר של חייה – למצוא את ארון ובשביל זה היא מוכנה לעבור לצד השני, שאף אחד לא באמת יודע מה קורה בו. וטוב שכך, הרגעים שהצד השני מתוארים הם קשים מאד. מה שיש מעבר לכל זה הוא המתנה למוות ונסיוון לשלוט בחוויות. זאת הדיעה של התסריט על המציאות, וכשזו המציאות, מי לא יקח אמפולה וישחרר את עצמו?

אבל מה יש מעבר לחושים באמת? מה מעבר למציאות הנגלית לנו? איך קשור עולם הדמיון והפנטזיה עם עולם המציאות? בתפיסה החומרנית והמאכזבת משהו של הסרט אין להם שום קשר והשפעה הדדית.

מוטב לקרוא שוב את הסיפור שאינו נגמר ולהיזכר בהסבריו של הזאב השחור על הקשר בין העולמות ואיך הם יכולים להזיק זה לזה או לרפא אחד את השני.

יצאנו מהסרט המומים ומוטרדים. אם זה היה סרט ממש גרוע, מזמן הייתי שוכחת ממנו, אבל הוא עשוי למופת, מלא רעיונות יצירתיים, דמיון והשראה – מדוע שלא ישתמש הבמאי בקסמיו כדי לרפא את המציאות?

והערה ביוגרפית: גיל 44, הקצה של נפש התודעה – אותו כוח בנפש שמפרק כל דבר ושואל – זה באמת? זה באמת? ואולי יש עוד צד? ואולי אחרת? ומהי בעצם האמת? ואולי הכל אשלייה? ואם ככה – אז מה אני רוצה שיהיה? כוח הנפש הזה הוא עדיין לא כוחות הרוח שאמורים להיוולד בגיל 42, אבל הוא צירי הלידה שלהם. בלעדי כוחות הספק, בלעדי החיפוש והשאלה על האמת – אין לאמת של עולם הרוח דרך להכנס ולהאיר את עולמנו. אבל, רובין מייצגת את תקופתנו שבה האנושות חוצה את הסף, ברובה לא מודעת, עיוורת, מגששת, מחפשת, נופלת, נופלת קורבן לכוחות שמנצלים את העיוורון שלנו.

האם נתעורר?