לנהוג בעמק יזרעאל
ראשי נוע תנוע - בלוג מחיי במשאית-בית לנהוג בעמק יזרעאל
25 באוגוסט 2017 אין תגובות

עד שהתרגלתי למזרח ירושלים ולכניסה המורכבת למגרש החנייה של בית הספר (שתי ככרות צפופות, תמרון בתוך תחנת הדלק ושער נפתח תוך כדי עליה). הרגשתי כמעט מפונקת לחנות מול בית הספר שנמצא במרכז העיר עפולה.

משרד ההמתנה היה רחב ידיים וממוזג. והיו בו שירותים, שאמנם אין בהם נייר (היתה הודעה תלויה על הקיר) אבל לפחות לא היו הכוך הלח שליד המטבחון, ששימש גם לרחצה של המורים בבית הספר המזרח ירושלמי. חשתי הקלה שאני נמצאת בטריטוריה מוכרת יותר.

המשאית היתה הפתעה נוספת. החל מהעובדה שלקבינה הכפולה יש שתי דלתות מה שגרם לכישור שרכשתי לטפס תוך כדי סיבוב, מעבר מעל בלם היד וזינוק למושב האחורי – להתגלות כמיותר. (וממילא במשאית שלי אין קבינה כפולה)

בנוסף יש למשאית מצלמת רברס ומראה מעל הראש. עד שלמדתי להסתכל רק במראות הצד ולהסתמך עליהן ברברס, מסתבר שבעפולה לוקחים את זה יותר בקלות ואפשר להיעזר.

הרחובות בעפולה נראו לי רחבים וריקים. איפה דרך חברון עם נתיביה הצרים והעומס האופייני לעומת אזור התעשייה של עפולה. לעלות כאן על מדרכה יהיה ממש מעשה קיצוני נראה לי. 

המורה לא חשב שצריך לנסוע צמוד למשאיות החונות ובהחלט היה בעד לתפוס מרחק. כישורי התמרון שלי, היכולת לנסוע לאט, לעבור ליד מכוניות חונות בתשומת לב, ובעיקר לפנות ברחובות צרים, מפותלים, עולים ויורדים שמתחברים פתאום לצמתים שבהם התנועה סואנת – כל אלו כנראה מיותרים בעפולה. התמרון המסובך ביותר היה העובדה שזו עיר של ככרות של נתיב אחד שמובילים אליו שני נתיבים. 

האתגר חיכה לי דווקא בכביש הפתוח. עפולה מוקפת כבישים פתוחים וישרים.

"תעבירי לחמישי," אמר לי המורה, "וסעי."

"לא נסעתי אף פעם מעל ששים קמ"ש," אמרתי בבעתה, רועדת על ההגה שרעד בתגובה. הגה רועד במהירות שמונים קילומטר גורם לכך שהמשאית משייטת לה ימינה ושמאלה כמו אונייה בים גלי. משום מה חשבתי שאם אחזיק את ההגה חזק זה יעזור. נלפתתי אליו בכל כובד משקלי

"את בלחץ," איבחן המורה, "תרפי. זה הגה עדין. את רק צריכה להניח עליו את הידיים והוא יידע מה לעשות." בדרך חזרה כבר הייתי רגועה יותר. 

אני כבר מחכה לשיעור הבא. יש מצב שאני עוברת טסט. בקרוב. 

נמאס לי להסביר איך זה שאני גרה במשאית אבל אין לי רישיון נהיגה.

 

מזגן, מקום והמון מכתבי תודה בעברית. צביטה קטנה בלב של געגוע לנערות בכיסוי ראש של מזרח ירושלים
רברס? מה בעיה? זה כמו באוטו הרגיל רק יותר ארוך. אני מבצעת את הרברס הראשון במגרש החנייה הריק בעין יזרעאל
עיר של כיכרות רחבות ידיים בלי התחכמויות ופיתולים. האם אתגעגע לככר שליד משרד התחבורה בירושלים שבכל רגע נתון יש בה שני נתיבים ומאה מכוניות? וגם מדרכות שקופצות מתחת לגלגלים?
לנסוע מהר וישר - מי ידע שאפשר?
הרשמה לדיווחי תנועה

מי אני?

נועה ברקת, יועצת ביוגרפית, עורכת ספרים ומשוררת, נשואה ואמא לשלושה גדולים.

into the woods

into the woods

בדיוק ב-12 בצהריים סיימנו לארגן את הביתה לתזוזה, עשינו סיבוב או שניים כדי לוודא שזכרנו  לסגור ולהדק את הכול. הביתה

שבוע הסלביות שלי

שבוע הסלביות שלי

השבוע נפתח בכתבה ההיא ב"ישראל היום". כן, אני יודעת, לא העיתון הנפוץ ביותר בקרב קוראי, אבל היחצ"ן אמר שיש עוד

משוררת מתגלגלת

משוררת מתגלגלת

החדשות המסעירות בעולמנו הן שכתבו עלינו בעיתון. הכותרת היא – הזוג שעזב הכול. והפתיח גורס כי  "כבר 3 שנים הם

גל שני?

גל שני?

ביום ראשון התנענו את המשאית ונסענו לים. המשאית עמדה שלושה חודשים תמימים במקומה וכבר הרגשנו אותה רוקעת בגלגלים ממש. מדי

לשחק עם חלומות

לשחק עם חלומות

גברת קורונה עצרה את הנדודים וגברת קרמה החזירה אותי  לבית בהרדוף. הקורונה עצרה את העולם, האטה את הקצב ולראשונה בחיי

מתבלבלת מתגלגלת

מתבלבלת מתגלגלת

איזו מילה מדוייקת זו מתבלבלת, ממש אחות צמודה למתגלגלת (שלא לדבר על זו שבאה אחריה). אני מתגלגלת מבולבלת. יומיים במשאית,

בחזרה הביתה?

בחזרה הביתה?

בשבוע שעבר חזרנו לבית הקבע שלנו, בהרדוף. אנחנו לא מוותרים על חיי הנדודים לגמרי, המשאית תחזור בקרוב לכליל ותשמש לנו

העגלה המלאה

העגלה המלאה

ביום רביעי בבוקר תוקן מכל הגז שלנו. כלומר, המצוף התקוע, שסימן שהמכל מלא – שוחרר בעזרתו של דודי ממוסך עידן

תשע מחשבות על גשם

תשע מחשבות על גשם

1גשם מתפתח. אפשר לחזות את בואו. העננים מתקרבים, נהיה חשוך והרבה פעמים מקדימה רוח פרועה את הגשם עצמו. רעמים וברקים

שירה במדבר

שירה במדבר

את רוב השבוע, עד אתמול בילינו בחניון יעקב הררי שליד נחל הבשור.  לאורך כל השבוע ראינו רק שלושה אנשים, שניים

רבובה ליד גבולות

רבובה ליד גבולות

את רוב השבוע עשינו באגם ירוחם. בדיוק בפי שעשינו בשנה שעברה. אותו האוטובוס לקח אותי מירושלים ועד לכניסה לפארק, אותו

אגם ירוחם בפעם השנייה

ביום חמישי בבוקר, התניעה המשאית-בית וירדה לניצנה. בלעדי. אני נסעתי למפגש השלישי של היומן הויזואלי בבנימינה, ציירתי את בועת היצירה

שאלות של אור וחושך

שאלות של אור וחושך

שעות האור הולכות ומתקצרות. כבר בארבע וחצי השמש – שגם ככה היא במסלול נמוך ומקוצר – נעלמת מן העין. אני

נוע תנוע
« הקודם
הבא »
השארת תגובה

ביטול

יורדת מהעננים
אדמה בית הוצאה לאור לחוכמה נשית מתחדשת אמטיפוס אפריל ביוגרפיה ביוגרפיות מוארות גבריות גילאי מפתח הורות המריימיות הריון ולידה התפתחות אישית זוגיות חגים ומועדים חינוך חיפוש רוחני יהדות יעוץ ביוגרפי כישוף מאי מוות ומיתה מחשבות על החיים מיומנה של העורכת מיניות מפת חיים נובמבר נוע תנוע נשיות סיפורה ספרי אומן ספרי הריון ולידה ספרי זיכרון ספרי חיים ספרי ילדים ספרים ספרים אנתרופוסופיים ספרים על הריון ולידה ספרים שערכתי ספרי פרוזה סרטן סתיו פותחת ספרים פרוזה שירה
יוצא מהמגירה
  • חוה
  • ומן השלושה בא האחד כרביעי. מרים היהודייה – המאה השלישית לספירה
  • מרים החשמונאית
גלילה לראש העמוד
דילוג לתוכן
פתח סרגל נגישות

כלי נגישות

  • הגדל טקסט
  • הקטן טקסט
  • גווני אפור
  • ניגודיות גבוהה
  • ניגודיות הפוכה
  • רקע בהיר
  • הדגשת קישורים
  • פונט קריא
  • איפוס