טסט פנימי
ראשי נוע תנוע - בלוג מחיי במשאית-בית טסט פנימי
19 ביולי 2017 תגובה אחת

הבוקר עברתי טסט פנימי, מבדק, כמו שהמורה שלי לנהיגה (ולחיים, את זה הוא לא יודע…) מכנה זאת.  כנראה אעבור טסט, אבל לעבור את הטסט הפנימי באמת – נראית משימה בלתי אפשרית. הטסטר הפנימי שלי הוא מחמיר בהרבה.

התחלנו ברברס. יש לי בעייה עם רברס. מבחינה מוטורית זה קשור ליכולת להסתכל אחורה, בעוד גופי וידי נשארים קדימה. זה מבלבל אותי…  מבחינה נפשית זה קשור ליכולת להסתכל לאחור בלי להפוך לנציב מלח (או טינה, חרטה או זעם) או גוש סוכר (לטבוע בנוסטלגיה למשל).

אחר כך נסעתי. ביצעתי פניות ימינה ושמאלה, אחת מהן מאתגרת במיוחד בוצעה מושלם. כשהמבדק הפנימי הסתיים עברנו על ההערות ומורה הנהיגה שלי אמר שזה היה בסדר גמור. ואינשאללה- נפגש לשיעור כפול וטסט.

הייתי אמורה להרגיש בעננים לא? לא.

הטסטר הפנימי שלי בחן את אופן הנהיגה שלי ואת איך שהרגשתי והכשיל אותי לגמרי. הוא לא החשיב את זה שנסעתי בביטחון ברחובות צרים (עד לפני שבועיים זו היתה משימה לא אפשרית, ראו אומדני רוחב), לא החשיב את זה שהעברתי הילוכים בלי בעיות, ולא את החנייה המקבילה היפה. הוא הודיע לי חד משמעית שאני לא נוהגת היטב, שאני לא נוהגת בכיף ובשמחה וזה כשלון גמור. 

אני לא יודעת איפה ומתי נכנס הטסטר הפנימי הזה לתוכי והתחיל להמציא טסט אחר טסט במטרה להכשיל אותי. אני מניחה שכוונתו טובה. עדיף להתכונן היטב, ולא לפנטז שאני יכולה. באמת הוא רק עושה את העבודה שלו, לשמור עלי שאשאר בחיים. רק שהחיים עוברים בינתיים. ואני לא מוכנה לחיות בתחושת כשלון בלתי נגמרת. 

אכלתי קרטיב דיאטטי, פניתי ימינה ושמאלה בזהירות, פניתי אחורה עד שהגעתי  למורת הדרך הפנימית שלי, זו שיודעת שהיא יכולה. אולי לאט, אולי פחות, אולי בהמשך – אבל – יכולה. 

עברתי את הטסט הפנימי של עצמי.

 

וַה' הִמְטִיר עַל-סְדֹם וְעַל-עֲמֹרָה גָּפְרִית וָאֵשׁ מֵאֵת ה' מִן-הַשָּׁמָיִם. וַיַּהֲפֹךְ אֶת-הֶעָרִים הָאֵל וְאֵת כָּל-הַכִּכָּר וְאֵת כָּל-יֹשְׁבֵי הֶעָרִים וְצֶמַח הָאֲדָמָה. וַתַּבֵּט אִשְׁתּוֹ מֵאַחֲרָיו וַתְּהִי נְצִיב מֶלַח
פחות מדי, יותר מדי, לאט מדי, מהר מדי - הטסטר הפנימי מלגלג על כל המאמצים.
הרשמה לדיווחי תנועה

מי אני?

נועה ברקת, יועצת ביוגרפית, עורכת ספרים ומשוררת, נשואה ואמא לשלושה גדולים.

into the woods

into the woods

בדיוק ב-12 בצהריים סיימנו לארגן את הביתה לתזוזה, עשינו סיבוב או שניים כדי לוודא שזכרנו  לסגור ולהדק את הכול. הביתה

שבוע הסלביות שלי

שבוע הסלביות שלי

השבוע נפתח בכתבה ההיא ב"ישראל היום". כן, אני יודעת, לא העיתון הנפוץ ביותר בקרב קוראי, אבל היחצ"ן אמר שיש עוד

משוררת מתגלגלת

משוררת מתגלגלת

החדשות המסעירות בעולמנו הן שכתבו עלינו בעיתון. הכותרת היא – הזוג שעזב הכול. והפתיח גורס כי  "כבר 3 שנים הם

גל שני?

גל שני?

ביום ראשון התנענו את המשאית ונסענו לים. המשאית עמדה שלושה חודשים תמימים במקומה וכבר הרגשנו אותה רוקעת בגלגלים ממש. מדי

לשחק עם חלומות

לשחק עם חלומות

גברת קורונה עצרה את הנדודים וגברת קרמה החזירה אותי  לבית בהרדוף. הקורונה עצרה את העולם, האטה את הקצב ולראשונה בחיי

מתבלבלת מתגלגלת

מתבלבלת מתגלגלת

איזו מילה מדוייקת זו מתבלבלת, ממש אחות צמודה למתגלגלת (שלא לדבר על זו שבאה אחריה). אני מתגלגלת מבולבלת. יומיים במשאית,

בחזרה הביתה?

בחזרה הביתה?

בשבוע שעבר חזרנו לבית הקבע שלנו, בהרדוף. אנחנו לא מוותרים על חיי הנדודים לגמרי, המשאית תחזור בקרוב לכליל ותשמש לנו

העגלה המלאה

העגלה המלאה

ביום רביעי בבוקר תוקן מכל הגז שלנו. כלומר, המצוף התקוע, שסימן שהמכל מלא – שוחרר בעזרתו של דודי ממוסך עידן

תשע מחשבות על גשם

תשע מחשבות על גשם

1גשם מתפתח. אפשר לחזות את בואו. העננים מתקרבים, נהיה חשוך והרבה פעמים מקדימה רוח פרועה את הגשם עצמו. רעמים וברקים

שירה במדבר

שירה במדבר

את רוב השבוע, עד אתמול בילינו בחניון יעקב הררי שליד נחל הבשור.  לאורך כל השבוע ראינו רק שלושה אנשים, שניים

רבובה ליד גבולות

רבובה ליד גבולות

את רוב השבוע עשינו באגם ירוחם. בדיוק בפי שעשינו בשנה שעברה. אותו האוטובוס לקח אותי מירושלים ועד לכניסה לפארק, אותו

אגם ירוחם בפעם השנייה

ביום חמישי בבוקר, התניעה המשאית-בית וירדה לניצנה. בלעדי. אני נסעתי למפגש השלישי של היומן הויזואלי בבנימינה, ציירתי את בועת היצירה

שאלות של אור וחושך

שאלות של אור וחושך

שעות האור הולכות ומתקצרות. כבר בארבע וחצי השמש – שגם ככה היא במסלול נמוך ומקוצר – נעלמת מן העין. אני

נוע תנוע
« הקודם
הבא »
תגובה אחת
  1. רונית 19 ביולי 2017 בשעה 21:49 הגב

    נהדרת את נועה. כל כך מוכר. כל פעם שאני צריכה לעבור צומת כפולה יש בי יאוש ואז מתגייסת ידיעה פנימית שסבלנות וערנות יוציאו אותי מזה…

    בקשר ליכולת המוטורית להסתכל אחורה כשהידיים קדימה על ההגה, אני שמה לב שפלדנקרייז עוזר מאוד. זה איזה משפט תנועתי שמתחיל באגן ומסתיים בצוואר.

    וחוץ מזה תודה על הרעננות שאת משרה עם הסיפורי מסע שלך ?

השארת תגובה

ביטול

גלילה לראש העמוד
דילוג לתוכן
פתח סרגל נגישות

כלי נגישות

  • הגדל טקסט
  • הקטן טקסט
  • גווני אפור
  • ניגודיות גבוהה
  • ניגודיות הפוכה
  • רקע בהיר
  • הדגשת קישורים
  • פונט קריא
  • איפוס