הריפוד חשוב לחיים
ראשי נוע תנוע - בלוג מחיי במשאית-בית הריפוד חשוב לחיים
28 באוגוסט 2017 אין תגובות

הצעד העיצובי הנועז ביותר שעשיתי עד כה היה לרפד את כריות המושבים. צבעים  אדומים וססגוניים עלו בדעתי. זהב ושני. כמהתי לבחור משהו שיבטא את האני החדשה והנועזת שאני רוצה להיות. ויתאים למשאית האדומה. 

לקחתי איתי חברה, היא ידועה בטעמה הטוב. במשך השנים למדתי ממנה הרבה בכל הקשור לאיך עושים בית – וילונות, כריות, שטיחים ותמונות. ביום רביעי שעבר פקדנו את הרפד – סככה פתוחה בבסמת טבעון – שבה אפשר לרכוש כיסויים חדשים לרכב, ולרפד כל דבר העולה על דעתך.

מיששנו והתלבטנו שעה ארוכה. אדומים או ירוקים? כחולים או צהובים? ובאיזה שילובים? ניסיתי להיות נועזת, אבל הלב לא רצה אדום וזהב. לא דרקונים ולא שושנים. ולא פרחים. לבסוף נפלה הבחירה על כחול אפור צהוב. לקח לנו עוד רגע ארוך להחליט מה ילך על מה. פסים או נקודות?  להתבלבל פעמיים ולשנות ברגע האחרון. בזמן הזה הרפד סיים שלוש ספות ושתי כורסאות. אבל היה סבלני ומתורגל ולא התייאש.

עד שבת זה מוכן, אמר וכבר פשט על המזרנים והפשיט מעליהם את הבד בצבע חולצה שומרית . זה לא היה דחוף. ממילא היינו בנופש בקיבוץ . ימים שעד מהרה התמלאו בשלוש ארוחות בחדר האוכל, שיחות עם חברים ואורחים. אחד מהם, שכנראה נודע לו איכשהו (הארוחות משמשות בעיקר להעברת מידע מסוג זה) על בית המשאית, ניגש לדבר איתנו ארוכות. הוא נשוי לבת קיבוץ לשעבר, והכרנו קודם, אך מעולם לא החלפנו יותר מהנהון מנומס. הסתבר שהוא ורעייתו מטיילים בעולם כבר שבע שנים. אין בית. רק פינה קטנה לשים את הראש בין לבין. דיברנו ארוכות על ההקלה, על ההתרגשות, על ההתחדשות ועל החיים עם מעט דברים. וגם על מתי ואם בכלל נמאס מכל זה).

בשבת חזרתי לקחת את המזרנים המרופדים. חזרנו למשאית והנחתי אותם אחרי כבוד במקומם. השילוב של הכחול והצהוב האיר את פינת הישיבה. נראה לי שכבר ידעתי קודם שלא באמת בחרתי  צבעים נועזים.  כבר בחרתי אותם בעבר מסתבר… יש לי תיק, וילונות ואפילו נעלים בשילוב הזה. אפילו התמונה שהשארתי איתי מטעמים נוסטלגיים מכילה את הצבע הזה בתוכה.

אז אני לא כזו אמיצה בכל הנוגע לצבעוניות. אבל הריפוד מוצא חן בעיני.  ומוצא חן בעיני להשקיע מאמצים ותשומת לב לבית שלי, יהיה גודלו אשר יהיה.

עכשיו, הגיע הרגע להחלטה גורלית אחרת – באיזה צבע לצבוע את פנים המשאית? אולי אני לא נועזת אבל בהחלט אני לא נערה של בז'…

 

בדי ריפוד זה הממלכה הקסומה של התפרניות. קצת מזה וקצת מזה ויש לך לוק חדש
הפינה קיבלה בברכה את המזרונים המחודשים. אפילו את הישנים שרופדו ועכשיו משמשים לתגבור התמיכה בגב. משתלב נפלא עם המפה הרקומה מכיתה י'
התמונה שצייר אלעד שפע היא זכרון מתוק מריר לנוף שנשקף פעם מהחלון. יער אהוב שברגעים של נביטה חורפית.
הי התיק הי התיק....מתאים לריפוד!
הרשמה לדיווחי תנועה

מי אני?

נועה ברקת, יועצת ביוגרפית, עורכת ספרים ומשוררת, נשואה ואמא לשלושה גדולים.

into the woods

into the woods

בדיוק ב-12 בצהריים סיימנו לארגן את הביתה לתזוזה, עשינו סיבוב או שניים כדי לוודא שזכרנו  לסגור ולהדק את הכול. הביתה

שבוע הסלביות שלי

שבוע הסלביות שלי

השבוע נפתח בכתבה ההיא ב"ישראל היום". כן, אני יודעת, לא העיתון הנפוץ ביותר בקרב קוראי, אבל היחצ"ן אמר שיש עוד

משוררת מתגלגלת

משוררת מתגלגלת

החדשות המסעירות בעולמנו הן שכתבו עלינו בעיתון. הכותרת היא – הזוג שעזב הכול. והפתיח גורס כי  "כבר 3 שנים הם

גל שני?

גל שני?

ביום ראשון התנענו את המשאית ונסענו לים. המשאית עמדה שלושה חודשים תמימים במקומה וכבר הרגשנו אותה רוקעת בגלגלים ממש. מדי

לשחק עם חלומות

לשחק עם חלומות

גברת קורונה עצרה את הנדודים וגברת קרמה החזירה אותי  לבית בהרדוף. הקורונה עצרה את העולם, האטה את הקצב ולראשונה בחיי

מתבלבלת מתגלגלת

מתבלבלת מתגלגלת

איזו מילה מדוייקת זו מתבלבלת, ממש אחות צמודה למתגלגלת (שלא לדבר על זו שבאה אחריה). אני מתגלגלת מבולבלת. יומיים במשאית,

בחזרה הביתה?

בחזרה הביתה?

בשבוע שעבר חזרנו לבית הקבע שלנו, בהרדוף. אנחנו לא מוותרים על חיי הנדודים לגמרי, המשאית תחזור בקרוב לכליל ותשמש לנו

העגלה המלאה

העגלה המלאה

ביום רביעי בבוקר תוקן מכל הגז שלנו. כלומר, המצוף התקוע, שסימן שהמכל מלא – שוחרר בעזרתו של דודי ממוסך עידן

תשע מחשבות על גשם

תשע מחשבות על גשם

1גשם מתפתח. אפשר לחזות את בואו. העננים מתקרבים, נהיה חשוך והרבה פעמים מקדימה רוח פרועה את הגשם עצמו. רעמים וברקים

שירה במדבר

שירה במדבר

את רוב השבוע, עד אתמול בילינו בחניון יעקב הררי שליד נחל הבשור.  לאורך כל השבוע ראינו רק שלושה אנשים, שניים

רבובה ליד גבולות

רבובה ליד גבולות

את רוב השבוע עשינו באגם ירוחם. בדיוק בפי שעשינו בשנה שעברה. אותו האוטובוס לקח אותי מירושלים ועד לכניסה לפארק, אותו

אגם ירוחם בפעם השנייה

ביום חמישי בבוקר, התניעה המשאית-בית וירדה לניצנה. בלעדי. אני נסעתי למפגש השלישי של היומן הויזואלי בבנימינה, ציירתי את בועת היצירה

שאלות של אור וחושך

שאלות של אור וחושך

שעות האור הולכות ומתקצרות. כבר בארבע וחצי השמש – שגם ככה היא במסלול נמוך ומקוצר – נעלמת מן העין. אני

נוע תנוע
« הקודם
הבא »
השארת תגובה

ביטול

יורדת מהעננים
אדמה בית הוצאה לאור לחוכמה נשית מתחדשת אמטיפוס אפריל ביוגרפיה ביוגרפיות מוארות גבריות גילאי מפתח הורות המריימיות הריון ולידה התפתחות אישית זוגיות חגים ומועדים חינוך חיפוש רוחני יהדות יעוץ ביוגרפי כישוף מאי מוות ומיתה מחשבות על החיים מיומנה של העורכת מיניות מפת חיים נובמבר נוע תנוע נשיות סיפורה ספרי אומן ספרי הריון ולידה ספרי זיכרון ספרי חיים ספרי ילדים ספרים ספרים אנתרופוסופיים ספרים על הריון ולידה ספרים שערכתי ספרי פרוזה סרטן סתיו פותחת ספרים פרוזה שירה
יוצא מהמגירה
  • למות חכם
  • חוה
  • ומן השלושה בא האחד כרביעי. מרים היהודייה – המאה השלישית לספירה
גלילה לראש העמוד
דילוג לתוכן
פתח סרגל נגישות

כלי נגישות

  • הגדל טקסט
  • הקטן טקסט
  • גווני אפור
  • ניגודיות גבוהה
  • ניגודיות הפוכה
  • רקע בהיר
  • הדגשת קישורים
  • פונט קריא
  • איפוס