
אלכסנדרה נולדה ב 6 יוני 1872 בדוכסות הסה שהייתה אז חלק מהאימפריה הגרמנית. היא הייתה השישית מבין שבעת ילדיהם של הדוכס הגדול לואיס IV, ואליס, בתה השנייה של המלכה ויקטוריה.
כשהיתה בת שש וחצי חלתה, ביחד עם בני משפחתה מגיפת דיפטריה. אליס האם נפטרה וכן אחותה הצעירה. אלכס והאחים ששרדו גדלו קרובים לבני הדודים הבריטיים וחגגו חגים עם סבתם המלכה ויקטוריה.
כשהיתה בת 12 פגשה לראשונה בדוכס הגדול ניקולאי, יורש העצר של רוסיה. שלוש שנים מאוחר יותר, כשהיתה בביקור ברוסיה הם התאהבו. ניקולס כתב ביומנו: ” החלום שלי הוא להתחתן עם אלכס. אני אוהב אותה במשך זמן רב”. אביו, הצאר, סרב לרעיון בתחילה. גם ויקטוריה התנגדה מחשש לביטחונה של נכדתה האהובה.
אליקס וניקולס היו קרובי משפחה באמצעות מספר קווים של משפחת המלוכה ואצולה אירופאיות: הבולט ביותר היה סבתא רבא משותפת – הנסיכה וילהלמינה.
בחודש אפריל 1894, בת 22 ולאחר שהשניים התנגדו להצעות נישואין אחרות, הם התארסו. באותו סתיו,
בריאות הצאר התדרדרה ואלכס הגיעה לארמון, מלווה באחותה, וזכתה לקבל את ברכת הצאר. זמן קצר לאחר מכן הוא נפטר וניקולאי הפך לצאר החדש של רוסיה.
הם נישאו זמן קצר לאחר מכן. מספר חודשים מאוחר יותר נערכה ההכתרה בקרמלין. אלפים נרמסו למוות בשדה, כאשר נפוצו שמועות שלא יהיה מספיק אוכל. רוסים רבים האמינו שזה סימן לכך שהשלטון יהיה אומלל.
בסתיו 1895 נולדה אולגה. ניקולס אמר, “תודה לאל שהיא בת; אם היא הייתה בן היא הייתה שייכת לעם, כך היא שייכת לנו.” הם נסעו לסקוטלנד כדי לבלות זמן עם המלכה ויקטוריה ולהראות לה את נינתה. זו היתה הפעם האחרונה שנפגשו.
אלכסנדרה לא נאהבה על ידי נתיניה. היא תוארה כקרה ועניינית, אם כי ככל הנראה הייתה רק ביישנית ועצבנית. היא נפגעה מ”השנאה” של הרוסים ופיתחה סלידה מהתרבות הרוסית. במהלך השנים הבאות נולדו לזוג המלכותי עוד שלוש בנות והציפיה לבן זכר נכזבה והובילה גם לנתק בינה לבין העם. כשהיתה בת 32 נולד סוף סוף “קרן השמש” – אלכסיי בעיצומה של מלחמת רוסיה-יפן. עד מהרה התגלה שהוא חולה בהמופיליה. מחלה חשוכת מרפא שאלכסנדרה היתה הנשאית שלה. היא אף איבדה את אחיה שמת ממחלה זו כשהיתה בת שנה.
אלכסנדרה פנתה לרופאים רוסים שלא הצליחו לעזור לתינוק. בצר לה התקרבה יותר ויותר לדת ופנתה למיסטיקנים ואנשים קדושים, בניהם גריגורי רספוטין, שהיה נראה כי כוחותיו המיסטיים מסייעים לילד.
בשנים הבאות גברה והלכה השפעתו של רספוטין על אלכסנדרה, השפעה שהתגברה יותר לאחר שהציל את הילד מדימום. למרות אורח חייו ההולל ולמרות שהתרברב בפני הקהל שניקולאי נותן לו את אשתו בכל פעם שהוא רוצה, נשמר הקשר ואף התגבר. עד שלבסוף הוביל להירצחו בדצמבר 1916 ערב המהפכה.
מלחמת העולם הראשונה, המחסור והרעב הביאו בין היתר להפיכה, הצאר הוכרח לוותר על כס המלוכה.
המשפחה – הצאר, ארבע הבנות, אלכסי יורש העצר ואלכסנדרה נעצרו ולאחר כשנה בשעות הבוקר המוקדמת של 17 יולי 1918, הוצאו להורג על ידי כיתת יורים וכידונים. אלכסנדרה היתה בת 46.
הערת היועצת הביוגרפית: אלכסנדרה נולדת לתוך שושלת מלכותית, טיפה אחרונה בזרם מלכותי עתיק שמבטיח לאלו שבתוכו – ארמון, בגדי מלכות וכוח. עם הרצחה והירצחן של ילדיה מסתיימת השושלת. בא לקיצו עידן. להיות האחרונה זה גורל. להתייצב אישית מול ההכרח לרדת מהבמה זהו גורל.
המוות אינו זר בסיפור החיים שלה והוא נוכח בעיקר בשביעון ראשון לחייה – שנים שיש בהן מפתח ורמז לכל מה שיבוא – קודם כל המוות של אחיה כשהיא רכה בשנים, ולאחר מכן מחלת הדיפטריה שמסכנת את חייה ושגורמת למות אמה ואחותה הצעירה. עם לידת האני שלה, הוא מופיע שוב כמבשר רעות ערב הכתרתה, עם מותם של אלפים. ביקור נוסף שלו מתרחש עם לידת אלכסי וגילוי המחלה בשנות השלושים המוקדמות שלה, עם מותו של המורה והרואה הרוחני שלה ולבסוף עם מותה שלה ושל משפחתה. האם היתה האחרונה למות? האם היה עליה לראות את ילדיה נרצחים קודם שמתה? כנראה שזה לא ייודע לעולם.