הריון ולידה

כבר שנים שאני שמה לב לסינדרום מוזר המתרחש סביב יום ההולדת שלי ושל אנשים אחרים. הסימפטומים הראשונים מתחילים כשבוע לפני

השפה העברית מכילה בתוכה חוכמה יוצרת, שמבטאת לא פעם, דרך המלים, את מהותן. בחרתי להביא כמה דוגמאות אהובות עלי במיוחד:

התינוק האנושי מגיע לאדמה אחרי מסע ארוך של שלבי התגשמות.  לנו נראה שהוא רק מתחיל את דרכו, אבל היא כבר

פעם אחת, שני עוברים נקלטו ברחם. שניות, דקות, שעות עברו כשהחיים הרדומים של השותפים לדירה, התפתחו. ניצוץ החיים זרם עד

אימהות מתרחשת קודם כל במישור הגופני של ישותנו. כבר בשלושת השבועות הראשונים להריון, עוד לפני שאנו יודעות על קיומו, אנו

לפי המסורת היהודית ביום השישי של הבריאה ב א’ בתשרי, בראש השנה, נברא האדם. האדם נברא שלם. לעצמו. בדמותו ובצלמו

איך אנחנו הופכים להיות בני בית בעולם? להרגיש בנוח בעולם ובתוך הגוף שלנו? זוהי משימת ההסתגלות הראשונה שלנו כתינוקות, והמשימה

אירועי הלידה הם מפתח לחיינו עלי אדמות. הן מלים בשפה קדומה שבה הנולד מבטא את עצמיותו. כשאנו לומדות לפענח את

תחילת המחזור בגיל העשרה מציינת את כניסתו של הגוף האסטרלי לפעילות באורגניזם האנושי-נשי. האסטרלי מווסת ועוצר את פעילות הגוף האתרי

מה יש בו בחלב שהפך אותו לסמל של הזנה ושפע? החל מדימוייה של ארץ ישראל כארץ זבת חלב ודבש וכלה

היום הייתם לעם, אומר אלוהים לבני ישראל – ומכריז על לידתו של העם היהודי בתום לידה ארוכה, מלאת התערבויות וייסורים.

הלידה שלנו היא מעבר סף. היא חלק מהביוגרפיה שלנו ומספרת סיפור משמעותי על האופן שבו אנו יוצאים/נכנסים לעולם. דפוס הלידה