כבר שנים שאני שמה לב לסינדרום מוזר המתרחש סביב יום ההולדת שלי ושל אנשים אחרים. הסימפטומים הראשונים מתחילים כשבוע לפני יום ההולדת, מתעצמים בהדרגה, מגיעים לשיא ביום ההולדת עצמו ונחלשים בהדרגה.
עוצמת הסימפטומים ומהותם משתנה מאדם לאדם והסימפטומים עצמם מייצגים את דפוס הלידה של האדם.
דפוס לידה הינו האופן המהותי שבו התרחשה הלידה. הוא כולל בתוכו את ההכנות ללידה –כל אותן ההתרחשויות שקדמו למהלך הלידה עצמו (אלו יכולים היו להיות צירים מוקדמים, שמירת הריון, או שום דבר…), את ההתרחשויות בלידה ואת האופן שבו הסתיימה הלידה והחלו החיים החדשים.
כל לידה היא שונה מרעותה, אבל אפשר להצביע על דפוסים דומים: לידות ארוכות מאד לעומת לידות חטופות, לידות עם הרבה התערבויות מול לידות טבעיות וכו'.. מעניין לגלות את דפוס הלידה האישי – מה היתה הרגשתי לקראת הלידה, במהלכה ועם סיומה, כיצד הגבתי להתרחשויות השונות – ולבדוק האם משהו מהדפוסים הללו ממשיך לפעול בחיי.
בקטנה אפשר למצוא דפוסים דומים לדפוס הלידה בהתעוררות בבוקר: כיצד אני מתעוררת וקמה מהמיטה. אפשר להבחין בדפוסים דומים גם ביציאה מהבית, אבל דפוס הלידה מגיע לשיאו כאמור בסינדרום יום ההולדת.
יש אנשים שתמיד עצובים, מתוסכלים ומאוכזבים ביום ההולדת שלהם, עד כדי כך שהם נשבעים להפסיק לחגוג את האירוע הזה. אחרים תמיד חוגגים, נהנים ומחכים ליום ההולדת בקוצר רוח. ישנם כאלו שמלאים בלבטים – לחגוג כך או אחרת? מה לעשות? אולי לבחור באפשרות הזו ואולי באחרת? וישנם כאלו שהכל מסתדר עבורם, ללא מאמץ.
אם יום הולדתך מתקרב – זוהי הזדמנות של פעם בשנה ללמוד משהו על אותו אירוע שהתרחש בראשית חייך ושאותו אין דרך מודעת לזכור. שימו לב לאירועים סביב יום ההולדת, להזדמנויות, להרגשות ולתחושות. כל יום הולדת מביא איתו דפוסי עבר וגם הזדמנויות חדשות.