המילה עונה לא מתארת רק תקופת זמן בשנה, אלא גם פעולה של מענה. כל עונה היא ארכיטיפ של תשובה לשאלה ארכיטיפית גדולה. וכל לבנה עונה לשאלה ספציפית יותר.

לבנת כסלו שנולדה לפני יומיים, עונה ומתארת את התשובה לשאלה השלישית במסע ההתגשמות. ומכיוון שאני מתגשמת לאט, ורק עכשיו הגיעה אלי התובנה הזו, אז אני רגע חוזרת לאחור:

בלבנת תשרי, בראשית הסתיו, אספנו כוונות וזרענו תוכניות – שאלת ההתגשמות היתה מה הזרעים שבידי?

לבנת חשוון שואלת ועונה לגבי תהליך הזריעה באדמה. אני לא זוכרת לבנת חשוון כה נוקבת בששים ואחת שנותי, ירידה כה דרמטית אל בטן האדמה האפלה.. זהו אירוע מיתי שמתחולל בד בבד עם התארכות החושך ועם התהליך שעוברים הזרעים בבטן האדמה, לפני שהם מתחילים לנבוט.

שאלת ההתגשמות של כסלו – היא האם לזרעים שאנחנו נושאים בקרבנו יינבטו ? והאם יש מי שיקלוט אותם מן העבר השני? מה היא תענה לנו, נדע בקרוב. ונקווה לנס, נס אמיתי של התחדשות החיים.

קראתי לאחרונה מאמר שבו הכותבת סיפרה על תא הווידוי הנוצרי – אותו תא שחור שאליו נכנסים כדי להתוודות על החטאים ושבו יושב הכומר האלמוני ומעניק מחילה. לפי הכותבת, המיתוס המכונן של תא הווידוי נולד במצרים. על פי ספר המתים המצרי, כשהאדם שמת, הוא עובר דרך 42 השערים שבכל אחד מהם עומד אל אחר, ועד לדין הסופי שנערך על ידי אוזיריס בכבודו ובעצמו, ובו נשקל לבו של המת כנגד נוצתה של אלת האמת מע’ת. אם הלב היה כבד מצער ואבל, היה על האדם לרדת לבטן האדמה והאלה המפלצתית אמוט היתה טורפת אותו. או יותר מדוייק, היתה טורפת את הכבדות שעל ליבו והיתה משחררת את הלב ממשא הצער והיגון. כדי שישוב ויהי קל כנוצה והאדם יוכל להמשיך במסעו אל העולם הבא.

בהחלט יש הרבה כובד וצער על הלב שלנו. אולי אפשר להשוות את התהליך הזה גם לרגע של הגעת ביצית המופרית אל הרחם האימהי. האם תהיה השתרשרות? האם העובר, שמונה משהו כמו 32 תאים בזמן הזה, יצליח להשיל את הקליפה הקשה ששומרת עליו ולשלוח חלקים ממנו אל הרחם? האם הרחם תוכל לקלוט אותו ולתת לו בית? כשזה קורה זה תמיד נס. זה לא מובן מאליו וזה רגע חשוב בתהליך ההתגשמות של מה שאנחנו מבקשות להביא לעולם.

הנה כמה שאלות שיכולות לעזור בתהליך ההשתרשות

מה כבד לי על הלב עכשיו? על מה אני מצטערת? מה מרתיח אותי? מה כואב לי?
האם יש משהו בכאב שאני פוגשת שמגיע מעמקי נשמתי? מילדותי? שהוא שלי והיה כבר קודם לכן?
מה יכול לעזור לך כרגע להרפות מהכאב? לשחרר חלק ממנו לפחות?
מה ה”רחם” המיידית שלך? חברות? קהילה? אדמה? זוגיות? ילדים? נכדים? מי מוכן לקבל ממך? לעשות מקום לך ולמה שיש לך?
מה יכול לסייע לך כעת לצעוד צעד קדימה?