לבנת אדר א’ שנולדה שלשום, מתחילה לזרוח. זהו חודש מעובר, חודש שנועד לתאם בין שנת הירח לבין שנת השמש. שני גרמי שמיים השולטים וקובעים את הזמנים. חודש עיבור מתרחש שבע פעמים ב-19 שנים. ובמחזור הנוכחי אנחנו נמצאים בפעם השלישית.
הפעם, אני כותבת לכן עם יד ימין מוגבלת בתנועה, מקלידה לאט לאט וצריכה לתאם או להשלים עם חוסר התיאום בין קצב המחשבות המהיר שלי לבין היכולת הפיזית לבצע ולהגשימן. כן, גם בתוכנו יש מקצבים שונים וצריך ללמוד לתאם, להוסיף זמן, להאט או להזדרז.
זה זמן לשאלות כמו:
איפה אני מוכרחה להאט כדי ליישר קו?
איזה חלקים בתוכי נעים בקצב שונה?
איך לסנכרן ביניהם?
אז הנה, אני כותבת הפעם פחות ממה שמתרוצץ בראשי, מקפידה לתת ליד מנוחה והחלמה. מפגש לבנת אדר א’ ממתין אף הוא לשעתו.
אסיים בשיר:
מַחֲשָׁבָה בּוֹרֵאת מְצִיאוּת, אִם תִּרְצוּ,
חֲלוֹמוֹת מִתְגַּשְּׁמִים, מִשְׁאָלוֹת נַעֲנוֹת.
כִּי כָּל הַמְּבַקֵּשׁ מְקַבֵּל, וְהַמְּחַפֵּשׂ מוֹצֵא,
וְהַמִּתְדַּפֵּק יִפָּתַח לוֹ.
אֵין זוֹ אַגָּדָה.
כָּל הַגָּלוּי לְעַיִן בָּעוֹלָם הַחָמְרִי הָיָה בְּרֵאשִׁיתוֹ רַעְיוֹן.
וּמִי שֶׁבִּקְּשָׁה וְלֹא קִבְּלָה וּמִי שֶׁחִפְּשָׂה וְאָבְדָה,
עָלֶיהָ לִמְצֹא
מַחֲשָׁבָה רְצוּיָה אַחַת וּלְהַעֲלוֹתָהּ בָּאֵשׁ