משאית? קראוון?
בדמיוני ראיתי אותנו נוהגים עגלה רתומה לסוסים, סטייל המערב הפרוע. נוסעים בארץ בראשית לחפש אחרי בית קטן בערבה. שמונת ילדינו משחקים מאחורה, והאינדיאנים ידידותיים להפליא.
המרתי את הדמיון למוטורהום, כזה כמו ששכרנו פעם בגרמניה. לטיול עם הילדים. כזה שגם אני אם יהיה צורך, אוכל לנהוג בו. שיש בו הכל. ושאפשר לשחק שבצנא בזמן שמתקדמים ממקום למקום. עד מהרה הסתבר כי משום סיבה בירוקרטית כלשהי, לא בונים כאלו בארץ ועל הייבוא מוטל מס גבוה מאד. כזה שמכפיל את המחיר.
קראוון נגרר היה נראה פשוט יותר. בעיקר בגלל רישיון נהיגה. בחורף כשהתחלנו לבדוק את הנושא ולנסוע מבונה קראוונים למשנהו, התלהבתי . קראוונים נבנים כמו לגו, בנייה קלה מאד. פלסטיקית. התחלתי להתעניין בדברים שמתקפלים ונפתחים. יש הרבה רעיונות מגניבים ברשת. אבל אז עלה העניין של הקלות הבלתי נסבלת שלהם, והמשאית, שיכולה להעמיס עליה המון משקל ובנויה לטלטלות ועומס – מנצחת לגמרי.
וכמובן עניין החנייה. משאית חונה כמו כל רכב אחר. קראוון מוגבל יותר, ואסור להשאיר את הנגרר בלי הגורר.
אז כל החורף התחבטנו ביתרונות וחסרונות, ערכנו רשימות בעד ונגד. ואז החלטנו לפי הבטן. או שלפי ההיגיון. אני לא בטוחה. או שהמשאית פשוט החליטה בשבילנו. כי כשהגענו לפגישה ראשונה איתה, הסתבר שבאותו רגע ששמעתי את הלחישה שהזמינה לדרך החדשה, בעלת המשאית שיגרה אחת משלה – למצוא את הקונה המתאים.
<ומתישהו אכתוב על הרגע הזה הקסום, של ההחלטה>
הרשמה לדיווחי תנועה
מי אני?
נועה ברקת, יועצת ביוגרפית, עורכת ספרים ומשוררת, נשואה ואמא לשלושה גדולים.
into the woods
בדיוק ב-12 בצהריים סיימנו לארגן את הביתה לתזוזה, עשינו סיבוב או שניים כדי לוודא שזכרנו לסגור ולהדק את הכול. הביתה
שבוע הסלביות שלי
השבוע נפתח בכתבה ההיא ב”ישראל היום”. כן, אני יודעת, לא העיתון הנפוץ ביותר בקרב קוראי, אבל היחצ”ן אמר שיש עוד
משוררת מתגלגלת
החדשות המסעירות בעולמנו הן שכתבו עלינו בעיתון. הכותרת היא – הזוג שעזב הכול. והפתיח גורס כי “כבר 3 שנים הם
גל שני?
ביום ראשון התנענו את המשאית ונסענו לים. המשאית עמדה שלושה חודשים תמימים במקומה וכבר הרגשנו אותה רוקעת בגלגלים ממש. מדי
לשחק עם חלומות
גברת קורונה עצרה את הנדודים וגברת קרמה החזירה אותי לבית בהרדוף. הקורונה עצרה את העולם, האטה את הקצב ולראשונה בחיי
מתבלבלת מתגלגלת
איזו מילה מדוייקת זו מתבלבלת, ממש אחות צמודה למתגלגלת (שלא לדבר על זו שבאה אחריה). אני מתגלגלת מבולבלת. יומיים במשאית,
בחזרה הביתה?
בשבוע שעבר חזרנו לבית הקבע שלנו, בהרדוף. אנחנו לא מוותרים על חיי הנדודים לגמרי, המשאית תחזור בקרוב לכליל ותשמש לנו
העגלה המלאה
ביום רביעי בבוקר תוקן מכל הגז שלנו. כלומר, המצוף התקוע, שסימן שהמכל מלא – שוחרר בעזרתו של דודי ממוסך עידן
תשע מחשבות על גשם
1גשם מתפתח. אפשר לחזות את בואו. העננים מתקרבים, נהיה חשוך והרבה פעמים מקדימה רוח פרועה את הגשם עצמו. רעמים וברקים
שירה במדבר
את רוב השבוע, עד אתמול בילינו בחניון יעקב הררי שליד נחל הבשור. לאורך כל השבוע ראינו רק שלושה אנשים, שניים
רבובה ליד גבולות
את רוב השבוע עשינו באגם ירוחם. בדיוק בפי שעשינו בשנה שעברה. אותו האוטובוס לקח אותי מירושלים ועד לכניסה לפארק, אותו
אגם ירוחם בפעם השנייה
ביום חמישי בבוקר, התניעה המשאית-בית וירדה לניצנה. בלעדי. אני נסעתי למפגש השלישי של היומן הויזואלי בבנימינה, ציירתי את בועת היצירה
שאלות של אור וחושך
שעות האור הולכות ומתקצרות. כבר בארבע וחצי השמש – שגם ככה היא במסלול נמוך ומקוצר – נעלמת מן העין. אני