לְהַלָּן הַפְּרָטִים הַבָּאִים, בְּהֶתְאֵם לְטֹפֶס שִׁנּוּי הַמַּעַן
הַחֲתוּמָה מַטָּה מְבַקֶּשֶׁת רְשׁוּת לְהִתְגּוֹרֵר בְּמַשָּׂאִית אֲדֻמָּה, שֶׁמִּשְׁקָלָהּ עַד 12 טוֹן.
הַחֲתוּמָה מַטָּה מוֹצֵאת שֶׁזֶּה חֲסַר טַעַם לַעֲמֹד בַּמָּקוֹם.
מְקוֹמוֹת בּוֹעֲטִים אוֹתָהּ פָּחוֹת אוֹ יוֹתֵר
מְבִיאִים אֵלֶיהָ פְּרָטִים שֶׁגּוֹרְמִים לָהּ לְוַתֵּר
הִיא מְבַקֶּשֶׁת מֵהָרָשׁוּת הַמְּכֻבֶּדֶת שֶׁתַּרְשֶׁה לָהּ לְהַגֵּר
לְהִתְגּוֹרֵר בְּבֵית מִתְגַּלְגֵּל. שֶׁאֵינוֹ מִתְקַלְקֵל. שֶׁאֵינוֹ מְבַלְבֵּל.
וְשֶׁלֹּא יִסְפְּרוּ אוֹתָהּ, לֹא כָּחֹל וְלֹא כְּכוֹכָבִים, וְעָדִיף שֶׁיִּסְפְּרוּ אוֹתָהּ כְּמוֹ מַיִם
שֶׁהֵם תָּמִיד בְּיַחַד וְתָמִיד בַּתְּנוּעָה
וְשֶׁלֹּא יְמַקְּדוּ אוֹתָהּ לְכָל הָרוּחוֹת. וּלְכֹל הַפָּחוֹת שֶׁלֹּא יַכְרִיחוּ אוֹתָהּ בִּשְׁמוֹת רְחוֹב
שֶׁנִּקְרָאִים עַל שֵׁם מָה שֶׁנֶּחְרַב
דַּי לָהּ בִּשְׁמָהּ וּבָאוֹת שֶׁהִיא נוֹשֵׂאת.
הִיא מְנַסָּה לְמַלֵּא אֶת טֹפֶס שִׁנּוּי הַמַּעַן אֲבָל הַשּׁוּרוֹת קְצָרוֹת
וְהַשְּׁאֵלוֹת אֵינָן תּוֹאֲמוֹת אֶת הַתְּשׁוּבוֹת הַמְּלֵאוֹת
שְׁמָהּ נֹעָה.
וּלְמַעַן הַשֵּׁם, הִיא מְבַקֶּשֶׁת רְשׁוּת לָנוּעַ בְּהֶתְאֵם
הרשמה לדיווחי תנועה
מי אני?
נועה ברקת, יועצת ביוגרפית, עורכת ספרים ומשוררת, נשואה ואמא לשלושה גדולים.
דיווחי תנועה קודמים
into the woods
בדיוק ב-12 בצהריים סיימנו לארגן את הביתה לתזוזה, עשינו סיבוב או שניים כדי לוודא שזכרנו לסגור ולהדק את הכול. הביתה
שבוע הסלביות שלי
השבוע נפתח בכתבה ההיא ב”ישראל היום”. כן, אני יודעת, לא העיתון הנפוץ ביותר בקרב קוראי, אבל היחצ”ן אמר שיש עוד
משוררת מתגלגלת
החדשות המסעירות בעולמנו הן שכתבו עלינו בעיתון. הכותרת היא – הזוג שעזב הכול. והפתיח גורס כי “כבר 3 שנים הם
גל שני?
ביום ראשון התנענו את המשאית ונסענו לים. המשאית עמדה שלושה חודשים תמימים במקומה וכבר הרגשנו אותה רוקעת בגלגלים ממש. מדי
לשחק עם חלומות
גברת קורונה עצרה את הנדודים וגברת קרמה החזירה אותי לבית בהרדוף. הקורונה עצרה את העולם, האטה את הקצב ולראשונה בחיי
מתבלבלת מתגלגלת
איזו מילה מדוייקת זו מתבלבלת, ממש אחות צמודה למתגלגלת (שלא לדבר על זו שבאה אחריה). אני מתגלגלת מבולבלת. יומיים במשאית,
בחזרה הביתה?
בשבוע שעבר חזרנו לבית הקבע שלנו, בהרדוף. אנחנו לא מוותרים על חיי הנדודים לגמרי, המשאית תחזור בקרוב לכליל ותשמש לנו
העגלה המלאה
ביום רביעי בבוקר תוקן מכל הגז שלנו. כלומר, המצוף התקוע, שסימן שהמכל מלא – שוחרר בעזרתו של דודי ממוסך עידן
תשע מחשבות על גשם
1גשם מתפתח. אפשר לחזות את בואו. העננים מתקרבים, נהיה חשוך והרבה פעמים מקדימה רוח פרועה את הגשם עצמו. רעמים וברקים
שירה במדבר
את רוב השבוע, עד אתמול בילינו בחניון יעקב הררי שליד נחל הבשור. לאורך כל השבוע ראינו רק שלושה אנשים, שניים
רבובה ליד גבולות
את רוב השבוע עשינו באגם ירוחם. בדיוק בפי שעשינו בשנה שעברה. אותו האוטובוס לקח אותי מירושלים ועד לכניסה לפארק, אותו
אגם ירוחם בפעם השנייה
ביום חמישי בבוקר, התניעה המשאית-בית וירדה לניצנה. בלעדי. אני נסעתי למפגש השלישי של היומן הויזואלי בבנימינה, ציירתי את בועת היצירה
שאלות של אור וחושך
שעות האור הולכות ומתקצרות. כבר בארבע וחצי השמש – שגם ככה היא במסלול נמוך ומקוצר – נעלמת מן העין. אני
נועי בשלום. התנועה מרפה ובריאה כשיש רשות לעצור לחלום, ולמנן כיוון ומקצב. תמיד בהתאמה הנכונה, לך. מניסיון. כמי שנעה וכמי שלפעמים מבקשת להשתהות.