וְהָרְבִיעִי, אֲדֹנִיָּה בֶן-חַגִּית

חגית היתה אחת מנשות דוד והיא מוזכרת רק בהקשרו של בנה אדניה. השם חגית מעיד על חגיגה, ובמיוחד על היבט הריקודי שלה (לחוג)

בנה של חגית מורד בדוד ונהרג על ידי שלמה אחיו.

חגית היא האיכות האימהית שכל זהותה באה לה מילדיה. אין לה קיום נפרד מהם וכל כישלון או הישג שלהם קשור אליה. שומעים את חגית מדברת בכל פעם שאימהות מתפארות במעשיהם של הילדים, בתחרות בלתי פוסקת על מעמד וזהות. היא מצביעה על בעיות של נפרדות ומבקשת מאיתנו ל”מצוא לנו חיים”.