עת הקץ

6 תגובות

1. 
   שרון מעין 21 ביוני 2013 בשעה 18:06 הגב

   נועה ל’ה יקרה
   כל כך מרענן לקרוא אותך. ממלא בתקווה ואת החוויה הזו של היובש וההצהבה חולקת אף אני איתך.
   בשנה א’ באומנות הרשיתי לעצמי ללוות חמנייה בכל רגעיה. מה שהשאיר בי את החותם העמוק ביותר, היו דווקא
   רגעיה הקמוטים, הכמושים הנבולים. מצאתי בה הרבה יופי.
   מי יתן ונזכור את שלמותינו.
   נסיעה פוריה ומשחררת
   שרון

2. 
   אתי 21 ביוני 2013 בשעה 21:11 הגב

   נועה יקרה
   שוב נתת מילים לכאב העמוק בתוכי שאני חובקת בעדינות, בחמלה, באהבה ~מזה ימים.
   ימי הקיץ החמים עם השמש המכלה.

   תודה
   חושבת עלייך
   באהבה

   אתי

3. 
   איילת 22 ביוני 2013 בשעה 11:00 הגב

   נועה יקרה,
   מחכה לך…
   תודה על השיתוף הוא כל כך מפרה.
   איילת.

4. 
   מליה 22 ביוני 2013 בשעה 12:08 הגב

   תודה נועה. את עוזרת לי להבין את מעגלי החיים, מכירה לי שאני חלק מהם…
   אז עוזבת.
   יש הרבה ממה להרפות ולתת מנוחה לכת הזרעים הטמונים בפנים.
   נכנס שקט חדש מאתמול.
   כה מבורכת את ואני מתברכת בך.

5. 
   אנה רזניקובה 22 ביוני 2013 בשעה 15:19 הגב

   תודה נועה על המלים שיש בהן הבנת טבע החיים והאדם, שיש הגיון בדברים.. כמלות השיר:”לא סתם, הכל פה מסתובב לא סתם”

6. 
   חני יצחקי 22 ביוני 2013 בשעה 23:38 הגב

   קוראת מרחוק מהמדבר .
   שפת האם, חיוך, אולי את זוכרת גם אותי כשאת כותבת?
   אולי את זוכרת ששאלתי אותך אם כדאי ללכת?
   והמדבר בקיץ מסכם הכל מהר מדי.
   והמילים שלך
   מגיעות
   נוגעות
   מרוות.
   תודה,
   חני.

השארת תגובה

ביטול