רגע לפני. המשאית נמצאה. החוזה נחתם. יש לי משאית בית. אני חוזרת: יש לנו משאית-בית. בעוד ארבעה חודשים נעבור לגור בה. אני ובן זוגי. אני מפנטזת על היום הראשון. אוגוסט. חם. לאן ניסע? לים? לצפון הקריר? או שנשאר בסביבה, כלומר בירושלים, ליד שלושת הילדים שיתפזרו, כל אחד לדירתו.
נועה שלום,
את כותבת את תחושותיי, ומתעדת את התמורות בחיי, ועל כך ברצוני להודות לך.
אני מניחה שאנחנו בנות אותו הגיל, ובעלות עבר דומה פחות או יותר.
תהליכי “השלת” החומר והתמקדות בתנועה עוברים בדיוק בתקופה זו גם עלי. למרות שאצלי הם מתרכזים כרגע בתנועה גופנית גרידא, ואת חלום ההתניידות זנחתי עד שיתבררו גורמים נוספים.
מודה לך על החלון ליצירתך שפתחת למעני.
רק שאלה אחת, לגמרי מעשית: איפה מחנים בית מגורים נייד בארץ החמה והבלתי מאפשרת הזו? בהנחה שאין לך פיסת אדמה משלך…?