24 שעות לא הייתי בבית. כלומר במשאית. התגעגעתי.
כך שהבוקר, קמתי בבית הסמוך, הלכתי לרוץ וקיבלתי (לא לבד כמובן) החלטה שהגיע הרגע – עוברים לגור לגמרי במשאית. לישון, להתרחץ, להכין אוכל. לראות סרטים. נכון, עומד לידינו בית ריק ומפנק, עם מזגן בכל חדר וטלוויזיה עם יס, אבל הגיע הרגע לביות מלא.
בית הוא לא רק חלל הוא גם הפעילות שמתרחשת בחלל. חדר השינה מתמלא באנרגיה כשישנים בו, המטבח מתמלא ניחוחות ושמחה כשמבשלים בו, השירותים והמקלחת מתרגשים כשהם משרתים את הניקיון וההפרשה.
הבית הוא תהליך.
הבוקר התחיל בעבודה ונמשך להקפת עמק יזרעאל – בואך איקאה יתברך שמה בקרית אתא. היכל שבו הוחזר שולחן מתקפל לא מתאים ונרכשו שלל אביזרי אפסון חכמים. יודעות משהו השבדיות על ארגון וסדר.
הרשימה כללה: מדפים לתבלינים שיצאו מהמגירה ויעמדו מעל הארון, מגירת סכום שתעשה סדר בבלאגן ותפריד בין סכינים למזלגות לכפיות. משהו לתלות על הקיר כדי לשים בו את הספר והמשקפיים אחרי שהולכים לישון. סלסלה נוספת למקלחת לשים את כל הדברים הקטנים שצריך בחיי היום יום.
נכון, המשאית עדיין לא זזה, אבל צריך לחשוב על היום שאחרי. כל הדברים צריכים לעמוד במקומם בשעת נסיעה.
חזרתי בדיוק לשנ”צ מאוחרת שאליה צנחתי מעולפת. המזגן הודלק, המאוורר הסתובב וחוץ מזבוב שהיה לו נחמד להפריע, הכל היה מושלם.
יום שישי אחרי הצהריים ואני אקבל את השבת כאן, מול שדות העמק בצל עץ הפקאן, בבית שלי שהוא משהו כמו 15 מטר מרובע ויש בו הכל.
המשימה הבאה: להשתמש בשירותי הקומפוסט.
שבת שלום
הרשמה לדיווחי תנועה
מי אני?
נועה ברקת, יועצת ביוגרפית, עורכת ספרים ומשוררת, נשואה ואמא לשלושה גדולים.
into the woods
בדיוק ב-12 בצהריים סיימנו לארגן את הביתה לתזוזה, עשינו סיבוב או שניים כדי לוודא שזכרנו לסגור ולהדק את הכול. הביתה
שבוע הסלביות שלי
השבוע נפתח בכתבה ההיא ב”ישראל היום”. כן, אני יודעת, לא העיתון הנפוץ ביותר בקרב קוראי, אבל היחצ”ן אמר שיש עוד
משוררת מתגלגלת
החדשות המסעירות בעולמנו הן שכתבו עלינו בעיתון. הכותרת היא – הזוג שעזב הכול. והפתיח גורס כי “כבר 3 שנים הם
גל שני?
ביום ראשון התנענו את המשאית ונסענו לים. המשאית עמדה שלושה חודשים תמימים במקומה וכבר הרגשנו אותה רוקעת בגלגלים ממש. מדי
לשחק עם חלומות
גברת קורונה עצרה את הנדודים וגברת קרמה החזירה אותי לבית בהרדוף. הקורונה עצרה את העולם, האטה את הקצב ולראשונה בחיי
מתבלבלת מתגלגלת
איזו מילה מדוייקת זו מתבלבלת, ממש אחות צמודה למתגלגלת (שלא לדבר על זו שבאה אחריה). אני מתגלגלת מבולבלת. יומיים במשאית,
בחזרה הביתה?
בשבוע שעבר חזרנו לבית הקבע שלנו, בהרדוף. אנחנו לא מוותרים על חיי הנדודים לגמרי, המשאית תחזור בקרוב לכליל ותשמש לנו
העגלה המלאה
ביום רביעי בבוקר תוקן מכל הגז שלנו. כלומר, המצוף התקוע, שסימן שהמכל מלא – שוחרר בעזרתו של דודי ממוסך עידן
תשע מחשבות על גשם
1גשם מתפתח. אפשר לחזות את בואו. העננים מתקרבים, נהיה חשוך והרבה פעמים מקדימה רוח פרועה את הגשם עצמו. רעמים וברקים
שירה במדבר
את רוב השבוע, עד אתמול בילינו בחניון יעקב הררי שליד נחל הבשור. לאורך כל השבוע ראינו רק שלושה אנשים, שניים
רבובה ליד גבולות
את רוב השבוע עשינו באגם ירוחם. בדיוק בפי שעשינו בשנה שעברה. אותו האוטובוס לקח אותי מירושלים ועד לכניסה לפארק, אותו
אגם ירוחם בפעם השנייה
ביום חמישי בבוקר, התניעה המשאית-בית וירדה לניצנה. בלעדי. אני נסעתי למפגש השלישי של היומן הויזואלי בבנימינה, ציירתי את בועת היצירה
שאלות של אור וחושך
שעות האור הולכות ומתקצרות. כבר בארבע וחצי השמש – שגם ככה היא במסלול נמוך ומקוצר – נעלמת מן העין. אני