בלילות חשוכים וגורל עצוב

התעוררתי בבוקר והרגשתי שזה יום מיוחד. ואכן, הודות לגוגל נודע לי שלפני 155 שנים בשנת 1858 נולדה סלמה לגרלף, אחת הסופרות האהובות עלי, בחוות מרבקה בדרום שבדיה, בת חמישית למשפחתה. סלמה נולדה עם פגיעה בירך, הייתי רוצה לדעת באיזו רגל ואיזו פגיעה והאם זה השפיע על התפתחותה, אבל הדבר הבא שמסופר עליה הוא שבהיותה בת שלוש חלתה בשיתוק ילדים שממנו החלימה. האם התקשתה ללכת? האם נשארה צליעה? או פגיעה אחרת?  ואיך היו היחסים עם ההורים? ועם האחים והאחיות? אני רושמת לפני להשיג את הביוגרפיה שכתבה כשהיתה כבת 72. סלמה למדה בבית עם מורים פרטיים וככל הנראה הצטיינה בלימודיה.

בהיותה בת 20 נפטר אביה שהיה קצין בצבא. כמו בהרבה מקרים כאלו, המשפחה התרוששה ונאלצה למכור את החווה. לאן עברה האם? לא מסופר לנו, אבל עבור סלמה זו היתה חוויה כואבת. אני משערת זאת מכיוון שבהיותה בת 31, אחרי שכבר היתה מורה, זכתה סלמה בפרס עבור ספרה הראשון – אגדת יסטה ברלינג המספר את קורותיו של כומר מודח, הבוחר בשל כפרתו בחיי איכר קשים ושלווים. בסכום הפרס קנתה בחזרה את החווה ואף גרה בה עד סוף חייה.

“האם אי פעם ראית את ילד יושב על ברכיי אמו ומקשיב לסיפורי אגדות? כל עוד הילד שומעעל ענקים אכזריים ועל הסבל הנורא של נסיכות יפות, ראשו זקוף ועיניו פתוחות, אבל אם האמא מתחילה לדבר על אושר ואור שמש, הקטן עוצם את עיניו ונרדם עם ראשו על חזה . . . . אני ילדה כזו. אחרים אולי אוהבים סיפורים על פרחים ושמש, אבל אני בוחרת בלילות חשוכים וגורל עצוב “.

בהמשך קיבלה מלגה מן האקדמיה השבדית, שאפשרה לה להשתחרר מעבודת ההוראה ולהתמסר לכתיבה.

כשהיא בת 36, פוגשת סלמה את סופי אלקן שהופכת לחברתה לחיים. השתיים מבקרות בירושלים כשסלמה בת 42 והספר הנפלא “ירושלים” יצא בעקבות הביקור.

כשהיא בת 46 יוצא הספר “אגדות וסיפורים” ומיד אחריו הספר שפרסם את שמה ברבים ואף הביא לזכייתה בפרס נובל בגיל 52: “נילס הולגרסון ואווזי הבר.” שנכתב כחומר קריאה לתלמידים בבתי הספר היסודיים, כדי לסייע ללימוד הגאוגרפיה והאגדות של ארצם.

לגרלף התעניינה באגדות ומיתוסים, בחיבור בין הנצרות ליהדות ובעיקר היתה נפש גדולה מהחיים. אל תחשבו רק על נילס, ובטח לא על הסדרה שנוצרה בעקבותיו ושעד היום מזמזמת לי בראש.

קראו את ירושלים, את ספר האגדות שלה ואם תמצאו ספרים נוספים – ספרו לי עליהם.

* הערה מאוחרת: קורות אחוזה אחת שיצא בפלשתינה בשנות ה-30 נמסר לי במתנה בשמחה רבה על ידי ספרנית משמר העמק שהוציאה אותו מהמחסן רגע לפני שהלך לגריסה…

סלמה מתה בגיל 82 מדימום מוחי.

הערת הביוגרפית המתוסכלת:

ילדה שכושר ההליכה שלה נפגע כבר בלידתה הפיזית – ממנה צריכה ללמוד לעוף על כנפי אווזי הדמיון.

אישה שכשהאני שלה נולד בגיל 21 – מאבדת את אביה ובעקבות זאת את בית ילדותה, צריכה ללמוד לעמוד על רגליה שלה ולמצוא את ביתה בעולם.

ובגיל 42 – לידת האני הרוחי – אהובה ומלווה על ידי סופי, היא  כבר מבוססת בעולם הארצי הזה ויכולה להפנות מבטה אל השמיים והרוח, אל אותם איכרים שבדיים שעלו לירושליים בציפייה לחזות בתחייתו של ישוע.