וירג’יניה וולף נולדה בלונדון ב-25 בינואר 1882 בת שלישית להוריה (שהיו להם ילדים מנישואים קודמים), לזלי – מבקר ספרותי והמייסד של “המילון של הביוגרפיה הלאומית” וג’וליה, בת למשפחה שבבעלותה הוצאת ספרים מכובדת. אחותה ונסה היתה גדולה ממנה בארבע שנים ואחיה טובי בשנתיים. כשהייתה בת שנה נולד סטפן, האח הצעיר.
וירגי’ניה איחרה מאד לדבר, ורק בגיל שלוש פתחה את פיה והמלים הפכו להיות חלק בלתי נפרד מזהותה. בגיל צעיר נעשתה מספרת המעשיות של ילדי המשפחה.
בגיל שש חלתה וירג’יניה, יחד עם שלושת אחיה, בשעלת. ההחלמה נמשכת כל החורף. כולם החלימו יפה מלבד וירג’יניה שנעשתה אחרת: מהורהרת יותר שברירית ורזה. והבנות למדו בבית וחונכו להיות מארחות ונשות תרבות, בעוד הבנים נשלחו ללמוד. בבית התארחו מיטב הסופרים ואנשי התרבות של התקופה. כבר כשהייתה בת 9 החלה וירג’יניה להוציא עיתון משפחתי שהופיע במשך כארבע שנים ובו דיווחה על אירועי המשפחה השונים.
ב-1895 מתה אמה של וירגיניה בת ה-13 משפעת. “מותה”, אמרה וירג’יניה, “היה האסון הגרוע מכל.” סטלה דקוורת’, אחותה למחצה, לקחה את מקומה של האם וגורג’ האח למחצה, שהיה עד אז אח בוגר אהוב, החל לנצל מינית את אחיותיו הצעירות. וירג’יניה כתבה כי הוא קלקל את חייה ואת יחסה למיניותה. אז גם סבלה וירג’יניה בפעם הראשונה מהתמוטטות, התקפי חרדה ושמיעת קולות. בהמשך נישאה סטלה ונפטרה זמן קצר לאחר שהרתה.
בהיותה בת 20 זמן קצר לאחר שאביה קיבל תואר אצולה החמיר מצב בריאותו והוא נפטר. לאחר מותו יצאו ילדי המשפחה למסע אל יוון ותורכיה, (הם הרבו לטייל ויצאו לחופשות יחדו), בטיול חלו כולם וטובי לקה בטיפוס ומת.
בגיל 23 החלה לכתוב למוסף הספרותי של ה”טיימס” ולפרסם מאמרים באופן קבוע, שנתיים מאוחר יותר הצטרפה אל קבוצת בלומסברי שהשפיעה רבות על האמנות והספרות באירופה.
כשהיתה בת 30 נישאה לתאורטיקן הפוליטי ליאונרד וולף, היה ברור לשניים כי הריון יסכן את בריאותה ויעמוד בדרכה הספרותית. שלוש שנים מאוחר יותר בגיל 33 פרסמה את ספרה הראשון, “המסע אל החוץ”. בגיל 37 פורסם “לילה ויום”. בת 39 פרסמה את “חדרו של יעקב” המבוסס על מותו של אחיה טובי. בת 42 פרסמה את “גברת דאלווי” (המתאר את מחשבותיהם של קבוצת אנשים במהלך יום בחייהם.
עם פרסומם של “אל המגדלור” ו”הגלים”- באמצע שנות הארבעים שלה ביססה את מעמדה כאחת מהסופרות המודרניות המובילות. בסגנון כתיבתה היא הדגישה את התהליכיות, והנפשיות, בניגוד לתפיסת המציאות ולכתיבה הגברית השלטת. בספרים “חדר משלך” ואורלנדו היא מגבשת ומנסחת עבור דור שלם של נשים תפיסות מגדריות ופמניסטיות
לאורך כל חייה, החל מגיל ההתבגרות, סבלה וירג’יניה מתקופות של דכאונות קשים, שלוו בצורך לפרוש מהחיים החברתיים והתרבותיים בלונדון – אל הבית השקט בכפר. בבוקר יום שישי, 28 במרץ, בהיותה בת 59, עם התחלה של דיכאון נוסף, כתבה לליאונרד בעלה, במכתב הפרידה “אני בטוחה שאני משתגעת שוב… אם היה מי שהיה יכול להציל אותי אתה הוא. הכל נסתלק מתוכי, מלבד הוודאות בטובך. אינני יכולה להמשך ולקלקל את חייך.”
היא הניחה אבן גדולה בכיס מעילה והטביעה עצמה בנהר, “בחוויה האחת,” כך אמרה בצעירותה, “שאותה לא אתאר לעולם.”
הערה ביוגרפית: ריתמוס שבתאי מתרחש כל 30 שנה לערך וקשור להתפתחות הרוחנית של האדם. שבתאי מביא את האיכויות של חשבון נפש וסגירת מעגלים. כשהיא בת 30 וירג’יניה נישאת לאיש הטוב לאונרד וכשהיא בת כמעט 60 היא עוזבת אותו, היחיד שיכול להצילה. בשלושים השנים הראשונות לחייה נצברו חומרי הכתיבה שלה: חיי היום יום, הלכי נפש, אובדן, זהות נשית – הגעתו של לאונרד לחייה מאפשרת את הפיכת החומרים שנאגרו לספרים. בתום התקופה, ועם שבתאי המבקש לסכם ולסגור מעגל – וירג’יניה הולכת הלאה, אל מקום שלמלים אין אחיזה בו.