נועה ברקת
  • עמוד הבית
  • מי אני?
  • צרו קשר
  • 0 פריטים0₪
  • עמוד הבית
  • מי אני?
  • צרו קשר
רצה לבד
ראשי מחשבות על החיים על מה אני חושבת כשאני רצה רצה לבד

רצה לבד

13 במאי 2013 5:32 תגובה אחת נועה ברקת

לפני שלושה שבועות השותף שלי לריצה (וגם לחיים) עבר אירוע רפואי פתאומי (הוא בסדר, מתחזק כמו שאומרים). אחרי היום והלילה הראשונים בבית החולים, מצאתי את עצמי מתעוררת בבוקר, בחמש בבוקר כרגיל ותוהה אם לצאת לרוץ לבדי. הרגליים לקחו אותי בעצמן ורצתי. חלק מתוכי הסתכל על התופעה הזו בהשתאות: אני מריצה את עצמי, רצה בגלל שאני רוצה ולמרות שהיה לי קשה לרוץ לבד, שמחתי שאני רצה. מאז אני רצה לבד, לשתוף שלי ייקח עוד זמן עד שיחזור לכך ובינתיים אני מוצאת את עצמי רצה אחרת.

אני רצה כנראה יותר לאט

וקצת פחות – פעמים, מרחקים.

אבל לפעמים יותר, כי אני חופשיה להרגיש בדיוק מה שמתאים לי.

אני עושה את תוכנית הריצה והיא בטח הרבה פחות מסודרת ממה שהיה כעשינו את זה יחד. אין לי אימון עליות, אימון מהירויות, ריצה ארוכה. אני רצה וכשיש עליות אני עולה וכשיש ירידות אני יורדת וכשזה בשרירים שלי לרוץ הרבה זמן אני רצה הרבה זמן.

הבוקר רצתי ביער, האוויר היה צונן והבנתי שכבר שנה אני רצה. נזכרתי בעלייה הקטנה ביער ואיך פעם, לא כל כך מזמן האמת לא יכולתי לרוץ אותה בשום אופן. זה הצחיק אותי כל כך שניתרתי בצעד גבוה ועפתי.

מחשבות על החיים
« הקודם
הבא »
תגובה אחת
  1. שרון ברקת 14 במאי 2013 בשעה 5:46 הגב

    יפה לך לעוף
    משותפך המתחזק

השארת תגובה

ביטול

יורדת מהעננים
אמטיפוס אפריל ביוגרפיה ביוגרפיות מוארות גילאי מפתח המריימיות הריון ולידה חגים ומועדים יעוץ ביוגרפי מאי מוות ומיתה מחשבות על החיים מפת חיים משולחן העורכת נובמבר נוע תנוע סיפורה ספרי זיכרון ספרי חיים ספרים סתיו עונה לעונות פותחת ספרים פרוזה שירה
יוצא מהמגירה
  • בחלומות – הצעה 5 לכתיבה
  • תּֽוֹלְדֹ֥ת – הצעה 4 לכתיבה
  • שְׁנֵ֖י חַיֵּ֥י – הצעה 3 לכתיבה
בניית אתרים - WordPress
Design by Elementor
גלילה לראש העמוד
דילוג לתוכן
פתח סרגל נגישות כלי נגישות

כלי נגישות

  • הגדל טקסטהגדל טקסט
  • הקטן טקסטהקטן טקסט
  • גווני אפורגווני אפור
  • ניגודיות גבוההניגודיות גבוהה
  • ניגודיות הפוכהניגודיות הפוכה
  • רקע בהיררקע בהיר
  • הדגשת קישוריםהדגשת קישורים
  • פונט קריאפונט קריא
  • איפוס איפוס