נועה ברקת
  • עמוד הבית
  • עורכת ספרים
    • ספרי זיכרון
    • ספרי חיים
    • אנתרופוסופיים
    • ספרי-אומן
    • הריון ולידה
    • יועצת ביוגרפית
      • שאלות חיים
      • שער היעוץ הביוגרפי
      • ביוגרפיה
  • ספרים שערכתי
  • מי אני?
  • מה שאני כותבת
    • שומרת לילה
    • מחשבות על החיים
    • סיפורה
  • צרו קשר
  • 0 פריטים0₪
  • עמוד הבית
  • עורכת ספרים
    • ספרי זיכרון
    • ספרי חיים
    • אנתרופוסופיים
    • ספרי-אומן
    • הריון ולידה
    • יועצת ביוגרפית
      • שאלות חיים
      • שער היעוץ הביוגרפי
      • ביוגרפיה
  • ספרים שערכתי
  • מי אני?
  • מה שאני כותבת
    • שומרת לילה
    • מחשבות על החיים
    • סיפורה
  • צרו קשר
מועדים לשמחה
ראשי מחשבות על החיים פתח-דבר מועדים לשמחה

מועדים לשמחה

13 בינואר 2013 15:59 תגובה אחת נועה ברקת

 

צילום אורי ברקת

צילום אורי ברקת

ישבנו בסוכה, אכלנו ארוחת צהריים והרחנו את האתרוג. חג נחמד – לא הורגים אף אחד, לא מנצחים, לא מנוצחים, אין גיבורים ולא שמחים לאידו של אף אחד. חג שהמצווה המרכזית שלו היא לשמוח.

ושמחת בחגך והיית אך שמח. נשמע פשוט, אבל אוי, כמה שזה היה קשה.

מאיפה מגיעה השמחה? איך נהיים שמחים? מה גורם לשמחה?

ערכתי בראשי רשימה ארוכה של דברים שהיו משמחים אותי, החל מדברים גדולים, כמו שלום במזרח התיכון וכלה בדברים קטנים, כמו כוס קפה הפוך.

ככל שהרשימה היתה ארוכה יותר, כך דווקא הלכתי והתעצבתי לליבי, כי נזכרתי בכל הדברים שאין לי וכל דבר הזכיר לי שלושה דברים נוספים ולאט לאט שקעתי לתוך תחושה מדכדכת של עוני ומחסור.

יכול להיות שהייתי עושה את התרגיל ההפוך (לדמיין דברים נוראיים קורים לי ואז לשמוח שזה לא קרה), אבל אז נתקלתי במאמר ארוך ומלומד, שסקר מחקר שטען שאין לנו יכולת אמיתית לחזות את מה שנרגיש בעתיד. אחת המסקנות היתה שרוב האנשים חשבו שדבר מה יסב להם אושר וכשזה קרה, רמת האושר שלהם כלל לא עלתה. הבית החדש, הבגדים, החופשה, האהבה החדשה, אפילו הזכייה בלוטו – לא השפיעה על מידת האושר שלהם, למרות שזה מה שהם חשבו.

אם כך, שתי הרשימות שלי היו חסרות תועלת. סביר להניח שאפילו שלום גלובלי לא היה גורם לי לאושר ובאופן מפתיע גם מלחמה כוללת לא היתה בהכרח מתכון לאומללות נצחית.

בינתיים הגיעו הילדים, אספנו בחצר הבית עלים, פרחים, פלפלונים חריפים, צנוניות, עגבניות שרי מהגינה, תפוזונים סיניים שנפלו מהעץ, והשחלנו אותם על חוט. קישוטים לסוכה. זה לא היה ברשימה שלי, לא כמשהו שיגרום לי שמחה ולא כמשהו שיאמלל אותי. זה היה רעיון שלהם.

תלינו את הקישוטים.

ושמחנו.

שיתוף
  • Facebook
חגים ומועדים מחשבות על החיים
« הקודם
הבא »
תגובה אחת
  1. יעל משה 13 בפברואר 2013 בשעה 21:48 הגב

    נהדר. עסקתי בשאלת השמחה גם אני בקטע שבקישור. לאחר שכתבתי אותו התחוור לי שזה היה בשמחת תורה. פשוט לא קישרתי באותו הרגע- אמצע הלילה- בין ארועי היום לבין משקעיהם.
    השמחה, בסופו של דבר, היא משהו בלתי צפוי, רגע של התפעמות מהשפע.

    http://mealellet.blogspot.co.il/#!/2013/02/blog-post_2159.html

השארת תגובה

ביטול

הרשמה לבלוג נוע תנוע

אישור ההרשמה בדרך, אולי הגיע לספאם, אז חפשי אותי גם שם

יורדת מהעננים
אדמה בית הוצאה לאור לחוכמה נשית מתחדשת אמטיפוס ביוגרפיה ביוגרפיות מוארות גבריות גילאי מפתח הורות הריון ולידה התפתחות אישית זוגיות חגים ומועדים חינוך חיפוש רוחני יהדות יעוץ ביוגרפי כישוף מוות ומיתה מחשבות על החיים מיומנה של העורכת מיניות מפת חיים נוע תנוע נשיות סיפורה ספרי אומן ספרי הריון ולידה ספרי זיכרון ספרי חיים ספרי ילדים ספרים ספרים אנתרופוסופיים ספרים על הריון ולידה ספרים שערכתי ספרי פרוזה סרטן פותחת ספרים פרוזה שירה
יוצא מהמגירה
  • ואם זה היה כמו שזה יכול להיות/לילך בנימיני קורש
  • פוסט-קורונה/גילה רונאל
  • לחישות הסבתא/מיקי כהן
הרשמה לבלוג נוע תנוע

בניית אתרים - WordPress
Design by Elementor
גלילה לראש העמוד
דילוג לתוכן
פתח סרגל נגישות

כלי נגישות

  • הגדל טקסט
  • הקטן טקסט
  • גווני אפור
  • ניגודיות גבוהה
  • ניגודיות הפוכה
  • רקע בהיר
  • הדגשת קישורים
  • פונט קריא
  • איפוס