נועה ברקת
  • עמוד הבית
  • עורכת ספרים
    • ספרים שערכתי
    • ספרי זיכרון
    • ספרי חיים
    • אנתרופוסופיים
    • ספרי-אומן
    • הריון ולידה
  • מי אני?
    • יועצת ביוגרפית
      • שאלות חיים
      • שער היעוץ הביוגרפי
      • ביוגרפיה
  • מה שאני כותבת
    • שומרת לילה
    • מחשבות על החיים
    • סיפורה
  • צרו קשר
  • 0 פריטים0₪
  • עמוד הבית
  • עורכת ספרים
    • ספרים שערכתי
    • ספרי זיכרון
    • ספרי חיים
    • אנתרופוסופיים
    • ספרי-אומן
    • הריון ולידה
  • מי אני?
    • יועצת ביוגרפית
      • שאלות חיים
      • שער היעוץ הביוגרפי
      • ביוגרפיה
  • מה שאני כותבת
    • שומרת לילה
    • מחשבות על החיים
    • סיפורה
  • צרו קשר
למתוח כדי לשחרר
ראשי מחשבות על החיים למתוח כדי לשחרר

למתוח כדי לשחרר

17 ביוני 2013 5:12 אין תגובות נועה ברקת

כל שנה, כשיוני מבשיל ומגיע, אני מרגישה איך גלי החום קוראים לי ולילדים החוצה – מחוץ לבית, לכיתה, למשרד.

נהיה קשה יותר ויותר לשמור על איזו שהיא מסגרת. כל החוקים והעקרונות נמסים, מתפזרים, מתעופפים באוויר. כמו זרעיהם של הקוצים בחצר הבית מתייבשים, מתפוררים ואחר כך עפים עם כל משב רוח, מפזרים את עצמם בעולם, הולכים הכי רחוק שהם יכולים.

בימים האחרונים האלו, כשהגן עוד מחזיק בשארית כוחותיו האחרונים ובבית הספר היסודי מתכוננים להתפזרות, ואפילו התיכוניסט שלי, שכבר בחופש, עוד נוסע לגמור משהו בבית הספר – זו הרגשה שמיתר הקשת נמתח עד הקצה כדי לשחרר את החץ אל העולם.

ואני יודעת: בשביל שהוא יעוף רחוק וגבוה צריך למתוח עד הסוף, לא לוותר לרגע, להיות כל כולי במתיחה של הרגעים האחרונים – ואז העזיבה כל כך מתוקה, כל כך מלאת עוצמה.

וכבר למדתי שאם אני לא מותחת עד הסוף, אם אני לא נכנסת לתוך האינטנסיביות של העשייה אני לא מגיעה אף פעם אל השחרור המחייה.

זה הפך לאבן בוחן: אם לא יצאתי המצד השני באופן אחר, סימן שלא מתחתי את המיתר שלי עד הסוף.

בשבילי זה לא עניין ששמור רק לחופש הגדול מול שנת הלימודים או מול פרוייקט בעבודה או מול אירוע דרמטי כזה או אחר. זה הופך להיות עניין יום יומי, שאלה קבועה שאיתה אני מתעוררת בבוקר – מה מביא לי היום הזה? האנשים שאפגוש, האירועים שיתרחשו? האם אוכל לפגוש אותם באמת, להיות שם באמת, באינטנסיביות, בכוחות יוצרים, בכל הכוחות שעומדים לרשותי? בסופו של יום, רגע לפני הצלילה לשינה, רגע לפני הקיץ היומי – אני בוחנת את מה שנולד בבוקר וכיצד הוא נראה אחרי שהיום נמתח, הבשיל ונמצא רגע אחד לפני השחרור אל החושך הלילי. כל כך הרבה חוטים נשמטו, נעזבו או לא נלקחו בכלל, כל כך הרבה חיצים נשארו מיותמים באשפתם. כל כך הרבה הנחתות הורמו לעברי ונשארו ללא מענה.

אבל אני גם רואה את הדברים שכן פגשתי ושדרכם השתניתי וגדלתי. ובכל אחד כזה – אני מבחינה באותה מחווה – הזרע מבשיל ופוקע כדי להמשיך למשהו חדש.קוצים סגולים

המיתר נמתח והחץ נורה מהקשת, הילד נולד ויוצא אל העולם, הרעיון מבשיל והופך לחומר, האדם שאני פוגשת מביא איתו זרע של רעיון, שבתוך המפגש בינינו מבשיל ומשנה את צורתו. שיפעת האביב מתייבשת והופכת לקיץ, שמפזר, מעיף ונושא אל תוכו את כל מה שבפנים, כל מה שחבוי – החוצה אל המרחבים.

עופו עופו אל העולם, אל החום, החופש, הפיזור, ההתמוססות, הפירוק, הקץ, ההתחלה.

מחשבות על החיים
« הקודם
הבא »
השארת תגובה

ביטול

יורדת מהעננים
אדמה בית הוצאה לאור לחוכמה נשית מתחדשת אמטיפוס אפריל ביוגרפיה ביוגרפיות מוארות גבריות גילאי מפתח הורות המריימיות הריון ולידה התפתחות אישית זוגיות חגים ומועדים חינוך חיפוש רוחני יהדות יעוץ ביוגרפי כישוף מאי מוות ומיתה מחשבות על החיים מיומנה של העורכת מיניות מפת חיים נובמבר נוע תנוע נשיות סיפורה ספרי אומן ספרי הריון ולידה ספרי זיכרון ספרי חיים ספרי ילדים ספרים ספרים אנתרופוסופיים ספרים על הריון ולידה ספרים שערכתי ספרי פרוזה סרטן סתיו פותחת ספרים פרוזה שירה
יוצא מהמגירה
  • חוה
  • ומן השלושה בא האחד כרביעי. מרים היהודייה – המאה השלישית לספירה
  • מרים החשמונאית
בניית אתרים - WordPress
Design by Elementor
גלילה לראש העמוד
דילוג לתוכן
פתח סרגל נגישות

כלי נגישות

  • הגדל טקסט
  • הקטן טקסט
  • גווני אפור
  • ניגודיות גבוהה
  • ניגודיות הפוכה
  • רקע בהיר
  • הדגשת קישורים
  • פונט קריא
  • איפוס