נועה ברקת
  • עמוד הבית
  • עורכת ספרים
    • ספרי זיכרון
    • ספרי חיים
    • אנתרופוסופיים
    • ספרי-אומן
    • הריון ולידה
    • יועצת ביוגרפית
      • שאלות חיים
      • שער היעוץ הביוגרפי
      • ביוגרפיה
  • ספרים שערכתי
  • מי אני?
  • מה שאני כותבת
    • שומרת לילה
    • מחשבות על החיים
    • סיפורה
  • צרו קשר
  • 0 פריטים0₪
  • עמוד הבית
  • עורכת ספרים
    • ספרי זיכרון
    • ספרי חיים
    • אנתרופוסופיים
    • ספרי-אומן
    • הריון ולידה
    • יועצת ביוגרפית
      • שאלות חיים
      • שער היעוץ הביוגרפי
      • ביוגרפיה
  • ספרים שערכתי
  • מי אני?
  • מה שאני כותבת
    • שומרת לילה
    • מחשבות על החיים
    • סיפורה
  • צרו קשר
כיווני מחשבה
ראשי מחשבות על החיים על מה אני חושבת כשאני רצה כיווני מחשבה

כיווני מחשבה

7 בפברואר 2013 6:38 אין תגובות נועה ברקת

היום רצנו 6 קילומטר לתוך היער, האוויר היה רחוץ ונפלא, היער ירוק והכלניות אדומות. לוקח לי זמן ממש להתעורר ולהתחמם ורק אחרי חצי שעה כשהתחלנו לחזור בכלל היו לי מחשבות, זה הופיע בצורה כל כך מושלמת שהצטערתי שאני לא יכולה לכתוב את זה ישר מהמוח למחשף. <המחשב המכשף>
אז אני שעה ומשהו אחרי הרגע ההוא וזה לא כל כך קריסטל קליר, אבל בכל זאת נעשה ניסיון. המחשבה היתה על הקשר בין גוף ונפש. איך רעיון מוליד רגש ומוליד משהו גופני. אם אני מתחילה לחשוב בצורה מסויימת, נגיד כמו שקרה לי לפני שנה – למה שלא ארוץ? מה הבעיה בעצם עם ריצה, המחשבות יש להן חיים משלהן הן מתחילות ליצור "גוף" מחשבות שסובב סביב הנושא ומתפתח, ואז מגיע גם רגש – מדחייה עמוקה מהרעיון לרוץ עברתי לשעשוע, לסקרנות, להשתאות ואז הגיעה שמחה מעצם העובדה שאני בכלל חושבת לרוץ. ועדיין לא רצתי… ואז הגיעה ההזדמנות לרוץ והייתי במקום שהיה מוכן לנסות. עכשיו אני רצה כבר כמעט 9 חודשים והגוף שלי כבר מכיר את התחושה. עכשיו אם יש לי רעיון שאני לא רוצה לרוץ, הגוף שלי ימחה. הוא ישלח מסר ש"הי, אני רוצה אנדומופרינים" וזה יקרא לרגש המתאים ולרעיונות המתאימים.
אז מה אני אומרת, שיש כיוון אחד מהרוח אל הגוף – מהרעיון לביצוע ויש כיוון שני מהגוף אל הרעיונות ושניהם עוברים בממלכה המורכבת של הרגשות.
טוב, זה לא בדיוק דומה למה שהבנתי בריצה הבוקר, אבל היה שווה לנסות.

שיתוף
  • Facebook
מחשבות על החיים
« הקודם
הבא »
השארת תגובה

ביטול

הרשמה לבלוג נוע תנוע

אישור ההרשמה בדרך, אולי הגיע לספאם, אז חפשי אותי גם שם

יורדת מהעננים
אדמה בית הוצאה לאור לחוכמה נשית מתחדשת אמטיפוס ביוגרפיה ביוגרפיות מוארות גבריות גילאי מפתח הורות הריון ולידה התפתחות אישית זוגיות חגים ומועדים חינוך חיפוש רוחני יהדות יעוץ ביוגרפי כישוף מוות ומיתה מחשבות על החיים מיומנה של העורכת מיניות מפת חיים נוע תנוע נשיות סיפורה ספרי אומן ספרי הריון ולידה ספרי זיכרון ספרי חיים ספרי ילדים ספרים ספרים אנתרופוסופיים ספרים על הריון ולידה ספרים שערכתי ספרי פרוזה סרטן פותחת ספרים פרוזה שירה
יוצא מהמגירה
  • ואם זה היה כמו שזה יכול להיות/לילך בנימיני קורש
  • פוסט-קורונה/גילה רונאל
  • לחישות הסבתא/מיקי כהן
הרשמה לבלוג נוע תנוע

בניית אתרים - WordPress
Design by Elementor
גלילה לראש העמוד
דילוג לתוכן
פתח סרגל נגישות

כלי נגישות

  • הגדל טקסט
  • הקטן טקסט
  • גווני אפור
  • ניגודיות גבוהה
  • ניגודיות הפוכה
  • רקע בהיר
  • הדגשת קישורים
  • פונט קריא
  • איפוס