נועה ברקת
  • עמוד הבית
  • עורכת ספרים
    • ספרים שערכתי
    • ספרי זיכרון
    • ספרי חיים
    • אנתרופוסופיים
    • ספרי-אומן
    • הריון ולידה
  • מי אני?
    • יועצת ביוגרפית
      • שאלות חיים
      • שער היעוץ הביוגרפי
      • ביוגרפיה
  • מה שאני כותבת
    • שומרת לילה
    • מחשבות על החיים
    • סיפורה
  • צרו קשר
  • 0 פריטים0₪
  • עמוד הבית
  • עורכת ספרים
    • ספרים שערכתי
    • ספרי זיכרון
    • ספרי חיים
    • אנתרופוסופיים
    • ספרי-אומן
    • הריון ולידה
  • מי אני?
    • יועצת ביוגרפית
      • שאלות חיים
      • שער היעוץ הביוגרפי
      • ביוגרפיה
  • מה שאני כותבת
    • שומרת לילה
    • מחשבות על החיים
    • סיפורה
  • צרו קשר
אל עצמנו, אל ביתנו – הרהורי סתיו
ראשי חגים ומועדים בראיה ביוגרפית אל עצמנו, אל ביתנו – הרהורי סתיו
13 בינואר 2013 16:03 אין תגובות נועה ברקת

לסתיו יש איכות מיוחדת. הרגשה שאפשר רק לתאר אותה בדימויים שחוקים. באמצע הלילה, אני קמה לכבות את המאורר ולהתכסות בשמיכה קלה. לשמיים יש צלילות מיוחדת והם חוזרים להיות כחולים, אחרי שכל הקיץ הם היו צהובים ואטומים כמו שמיכה עבה של חול מעל הראש. יש הרגשה שהכל נפתח, לטוב ולרע, כמו חלון הזדמנויות נפשי, כמו בוחן פתע בהבנת החיים. לכמה אנשים נשלח ברכת שנה טובה? מכמה נקבל? במי נזכרנו רק עכשיו? את מי שכחנו והזנחנו שנה שלמה?Puigaudeau, Ferdinand Loyen Du

אלו דברים החזיקו מעמד תפסו מקום בחיינו ואלו היו זרעי שוא, התעיות, אכזבות, הסחות דעת?

באמצע הסתיו משתוות שעות החושך לאלו של האור. האור נסוג. הקיץ שייבש ומיצה והשאיר את העיקר מגיש את פירות מאמצינו. ומה שהוא משאיר זה מה שיש לנו. רק את זה. כל השאר פרחו ברוח, התייבשו ומתו, הקסימו ונעלמו. לנו מתיר הקיץ רק את מה שעמלנו עליו, רק את מה שהצליח להכות שורש, רק את ההישגים שהעמיקו בתוכנו, וכמו בכל סתיו כשאנו מונים אותם בינינו לבין עצמנו או עם אלוהינו, הם מועטים כמו חופן זרעים.

תחושה מרירה מתוקה מביא איתו הסתיו. תחושת של נוגות מהורהרת ששולחת יד אל הלב ומכווצת אותו קצת, מכאיבה לו, גורמת לבית החזה שלנו לקחת בקושי את הנשימה הבאה. כמו יד גדולה שאוספת אותנו מקצות העולם, מכל החלומות, התקוות, החירות שלקחנו לעצמנו ומכווצת אותנו לתוך גודלנו האמיתי, שהוא תמיד יותר קטן ממה שחשבנו ובה בעת, הרבה יותר גדול ממה שנוכל אי פעם לתפוס.

הסתיו קורא לנו לשוב הביתה, אל עצמנו, אל מי שאנחנו.

כל כך הרבה תקווה אנו תולים בקומץ הזרעים שלנו שאותם מבקש מאיתנו הסתיו לטמון עכשיו בתוכנו ובתוך העולם. ובאותה נשימה אנחנו יודעים שנשכח. שהזמן יברח, שדעתנו תוסח וכמה שלא מתחייב עכשיו לעצמנו לזכור מה חשוב לנו באמת, יהיו בשנה הבאה רגעים ארוכים שלא נזכור מי אנחנו בכלל, שנחייה, נאהב ונכאב, נתפתה וניקסם ורוב הזרעים שבהם אנו אוחזים כעת יעופו אל הרוח. אולי לכך התכוונו אבותינו כשהם דברו על דמעות הזורעים. דמעות הראייה המציאותית שמבינה שמעט משתנה, והרבה רק נראה כמשתנה.

נולדתי בסתיו. הסתיו הוא הבית שלי. בין הזמנים, בין האור לחושך, בתוך חשבון הנפש שהסתיו מבקש. בתוך התנועה הקוסמית של התכווצות והתכנסות. התנועה פנימה היא התנועה שביקשתי לעצמי. פנימה אל הידיעה העצמית המרירה-מתוקה, פנימה אל האדמה, אל מציאות החומר, אל הראלייה המנפצת של החלומות.

בכל שנה הסתיו הולם בי בכל עוצמתו. קורא לי לשוב – הביתה, אל עצמי, אל מה שאני מאמינה בו, אל מה שבאמת חשוב.

חגים ומועדים מחשבות על החיים סתיו
« הקודם
הבא »
השארת תגובה

ביטול

יורדת מהעננים
אדמה בית הוצאה לאור לחוכמה נשית מתחדשת אמטיפוס אפריל ביוגרפיה ביוגרפיות מוארות גבריות גילאי מפתח הורות המריימיות הריון ולידה התפתחות אישית זוגיות חגים ומועדים חינוך חיפוש רוחני יהדות יעוץ ביוגרפי כישוף מאי מוות ומיתה מחשבות על החיים מיומנה של העורכת מיניות מפת חיים נובמבר נוע תנוע נשיות סיפורה ספרי אומן ספרי הריון ולידה ספרי זיכרון ספרי חיים ספרי ילדים ספרים ספרים אנתרופוסופיים ספרים על הריון ולידה ספרים שערכתי ספרי פרוזה סרטן סתיו פותחת ספרים פרוזה שירה
יוצא מהמגירה
  • למות חכם
  • חוה
  • ומן השלושה בא האחד כרביעי. מרים היהודייה – המאה השלישית לספירה
בניית אתרים - WordPress
Design by Elementor
גלילה לראש העמוד
דילוג לתוכן
פתח סרגל נגישות

כלי נגישות

  • הגדל טקסט
  • הקטן טקסט
  • גווני אפור
  • ניגודיות גבוהה
  • ניגודיות הפוכה
  • רקע בהיר
  • הדגשת קישורים
  • פונט קריא
  • איפוס