וַיַּשְׁכֵּם אַבְרָהָם בַּבֹּקֶר וַיִּקַּח-לֶחֶם וְחֵמַת מַיִם וַיִּתֵּן אֶל-הָגָר שָׂם עַל-שִׁכְמָהּ, וְאֶת-הַיֶּלֶד–וַיְשַׁלְּחֶהָ; וַתֵּלֶךְ וַתֵּתַע, בְּמִדְבַּר בְּאֵר שָׁבַע.
וַיִּשְׁמַע אֱלֹהִים, 
אֶת-קוֹל הַנַּעַר, וַיִּקְרָא מַלְאַךְ אֱלֹהִים אֶל-הָגָר מִן-הַשָּׁמַיִם, וַיֹּאמֶר לָהּ מַה-לָּךְ הָגָר; אַל-תִּירְאִי, כִּי-שָׁמַע אֱלֹהִים אֶל-קוֹל הַנַּעַר בַּאֲשֶׁר הוּא-שָׁם.
הגר היא הזרה, האחרת. החלק שמשרת אותנו ומגורש, לא מוכר, לא מקבל את מקומו ומורחק לשוליים.
האם את חשה זרה? מהו החלק בתוכך שאינו מקבל הכרה בתפקידו? שאינו מקבל את המגיע לו מהעולם?
האם תוכלי לשמוע עכשיו את בקשתו ממך?
דילוג לתוכן
