זהו ספר הזכרון הראשון שערכתי והוצאתי לאור. הספר מורכב מראיונות רבים עם אנשים ממעגל רחב של מכרים, בני משפחה וחברים. לימים כתבתי עליו ככה:

“החוויה הראשונה התרחשה עם הספר הראשון, אחרי ש”הכרתי” את האדם שנפטר דרך שעות רבות של מפגשים וראיונות עם בני משפחה, חברים, קולגות לעבודה ושותפים. עסקתי בדמותו ובניסיון להבינה באופן אינטנסיבי ביותר. ממש עם סיום הספר, בשעה שהגרפיקה כמעט הושלמה, חוויתי דחף בלתי נשלט לכתוב משהו במשך ארבע שעות. מה שעלה על הכתב היה מפתיע ביותר מבחינתי, וכלל תובנות לגבי חייו של אותו אדם, תמונות שהתקשרו וקיבלו מובן רחב יותר. הרגשתי שהכתיבה אינה מגיעה רק מתוך עצמי ונבהלתי שאני עומדת להיות מתקשרת, בעלת אוב, יצור הזוי ומיסטי שממנו התחמקתי כל חיי.” אפשר לקרוא עוד על ההתנסות שלי בכתבה: “המתים חיים איתנו”

כתבתי בין היתר את המשפט הבא:

“הטיסה מסמלת בעיני את השאיפה לגבור על כוחות האדמה, להשתחרר מהם ולהיות חופשי. כבר כילד ונער נמשך אליעזר אל המטוסים. הוא מרכיב אותם, לומד את דרך הפעולה שלהם וחולם להיות טייס. מציאות חייו אינה מאפשרת לו להתקבל לקורס טייס. אבל הוא לא מוותר על החלום לטוס. בגיל 42, הוא רוכש את המטוס הראשון שלו והטיסה הופכת להיות אהבה חיים…

…בלידתו היתה האדמה קשה אליו, והיה עליו לעבוד קשה כדי להתרומם וללכת עליו זקוף. בבגרותו הוא מהלך חופשי על פני האדמה ושואף אל הגבהים. המטוס מביא אל השמיים, אל החופש מכבלי האדמה. אבל כמו דדלוס בשעתו, דוקא בשיאה של הנסיקה אל השמיים, גוברת האדמה ומושכת אליה את המבקש להשתחרר ממנה.”

הוצאת המשפחה 2001