נועה ברקת
  • עמוד הבית
  • עורכת ספרים
    • ספרי זיכרון
    • ספרי חיים
    • אנתרופוסופיים
    • ספרי-אומן
    • הריון ולידה
    • יועצת ביוגרפית
      • שאלות חיים
      • שער היעוץ הביוגרפי
      • ביוגרפיה
  • ספרים שערכתי
  • מי אני?
  • מה שאני כותבת
    • שומרת לילה
    • מחשבות על החיים
    • סיפורה
  • צרו קשר
  • 0 פריטים0₪
  • עמוד הבית
  • עורכת ספרים
    • ספרי זיכרון
    • ספרי חיים
    • אנתרופוסופיים
    • ספרי-אומן
    • הריון ולידה
    • יועצת ביוגרפית
      • שאלות חיים
      • שער היעוץ הביוגרפי
      • ביוגרפיה
  • ספרים שערכתי
  • מי אני?
  • מה שאני כותבת
    • שומרת לילה
    • מחשבות על החיים
    • סיפורה
  • צרו קשר
נועה ברקת
  • עמוד הבית
  • עורכת ספרים
    • ספרי זיכרון
    • ספרי חיים
    • אנתרופוסופיים
    • ספרי-אומן
    • הריון ולידה
    • יועצת ביוגרפית
      • שאלות חיים
      • שער היעוץ הביוגרפי
      • ביוגרפיה
  • ספרים שערכתי
  • מי אני?
  • מה שאני כותבת
    • שומרת לילה
    • מחשבות על החיים
    • סיפורה
  • צרו קשר
  • 0 פריטים0₪
  • עמוד הבית
  • עורכת ספרים
    • ספרי זיכרון
    • ספרי חיים
    • אנתרופוסופיים
    • ספרי-אומן
    • הריון ולידה
    • יועצת ביוגרפית
      • שאלות חיים
      • שער היעוץ הביוגרפי
      • ביוגרפיה
  • ספרים שערכתי
  • מי אני?
  • מה שאני כותבת
    • שומרת לילה
    • מחשבות על החיים
    • סיפורה
  • צרו קשר
ויהי אור, הוא אמר
ראשי מחשבות על החיים ויהי אור, הוא אמר
אין תגובות

חג האור, בלב החושך של החורף, הוא סימן שאלה שהעמידו הדורות לפנינו. כן, אני מכירה את כל ההסברים. את אלו הפסיכו-ביולוגים שטוענים שאכילת שומנים ופחמימות והדלקת אור מפחיתים דיכאון וחרדה. את הגישות התרבותיות-קמאיות שעסקו בפולחן שמטרתו להשיב את השמש וחומה, וגם את הרוחניות שמדברת על האור והחום הפנימי שיש להדליק בלב הקור והחושך.

במקום לבכות על החושך, מוטב להדליק נר, אמרו הסינים העתיקים ואני בוכה ומנסה שהדמעות לא ירטיבו את הלהבות הקטנות.

ולכל מי שהחושך נגע בו והאור בקצה המנהרה כבה לו לרגע, סיפור קטן, כולו אמת, שסיפר לי איש יקר אי שם בימי נעורי:

"כשהקבוץ היה רק אוהלים וביצות והחלוצים עבדו בימים ורקדו בלילות, היה רווח מנהג כזה שכל חלוץ בתורו היה פורש לתוך דיכאון ויאוש. החלוץ המיואש היה שוכב יום-יומיים במיטתו, זוכה לביקורים מחבריו והרבה עידוד ותמיכה ואז היה שב מלא מרץ וכוח לעבודת כיבוש השממה.

יום אחד הגיע תורי.

שקעתי לי לזרועות היאוש, אלא שבניגוד לחברי, לקחתי את העניין ברצינות רבה. בכל פעם ששמעתי פסיעות רגליים בדרך אל אוהלי הבודד, מיהרתי וכיביתי את פנסי, כך שיחשבו חברי שאני ישן ויעזבו אותי במנוחה.

מיום ליום שקעתי יותר ויותר אל היאוש, וללא תמיכת החלוצים כמעט ולא היה סיכוי בידי.

יום אחד, שמעתי את הפסיעות המוכרות ומיהרתי כהרגלי וכיביתי את פנס הלוקס שלי. חיכיתי זמן מה עד שדימיתי שהחבר הלא רצוי יתייאש ואז הדלקתי את הפנס שוב. להפתעתי, חברי עמד בפתח האוהל. הוא נכנס, עודד את רוחי וחילץ אותי מדכאוני.

לשאלתי מדוע לא התייאש, ענה לי: אם אתה הולך בכיוון האור, עליך להמשיך ללכת בכיוונו, גם אם הוא נכבה.

אם תתמיד ללכת בכיוון הנכון, תמיד ידלק האור מחדש."

חג שמח ומלא אור לכולנו!

 

שיתוף
  • Facebook
מחשבות על החיים
« הקודם
הבא »
השארת תגובה

ביטול

הרשמה לבלוג נוע תנוע

אישור ההרשמה בדרך, אולי הגיע לספאם, אז חפשי אותי גם שם

יורדת מהעננים
אמטיפוס ביוגרפיה ביוגרפיות מוארות גילאי מפתח הריון ולידה חגים ומועדים יעוץ ביוגרפי מחשבות על החיים מיומנה של העורכת מפת חיים נוע תנוע סיפורה ספרי אומן ספרי זיכרון ספרי חיים ספרי ילדים ספרים ספרים אנתרופוסופיים ספרים על הריון ולידה ספרים שערכתי ספרי פרוזה פותחת ספרים פרוזה שירה
יוצא מהמגירה
  • מפגשי הראשון עם הפיות (עד כמה שזכור לי)/ יפעת מנטל
  • הפיות של יפעת
  • into the woods
הרשמה לבלוג נוע תנוע

בניית אתרים - WordPress
Design by Elementor
גלילה לראש העמוד
דילוג לתוכן
פתח סרגל נגישות

כלי נגישות

  • הגדל טקסט
  • הקטן טקסט
  • גווני אפור
  • ניגודיות גבוהה
  • ניגודיות הפוכה
  • רקע בהיר
  • הדגשת קישורים
  • פונט קריא
  • איפוס