כבר 10 ימים שלבנת סיוון זורחת באורה המתגבר. החודש הפסקתי את כל פעילויותי השונות כדי להחלים משבר במפרק הירך שדורש
לפניכם כמה רעיונות מתוך הגדה חלופית. רוב הרעיונות מתאימים למבוגרים שרוצים לחגוג חג משמעותי ומשפחתי. כוס ראשונה – וְהָיָה הַיּוֹם
שני מלאכים מככבים בזירה הרוחנית-נפשית של חיינו המודרניים. לראשון, המוכר יותר, קוראים לוציפר – נושא האור. הוא מלך הלייקים. הוא
לפי המסורת היהודית ביום השישי של הבריאה ב א’ בתשרי, בראש השנה, נברא האדם. האדם נברא שלם. לעצמו. בדמותו ובצלמו
אז מי אני? לולב? אתרוג? ערבה? הדס? כולנו חושבים שבעצם אנחנו אתרוגים, שיש לנו גם טעם וגם ריח, גם למדנים
ויְהִי, בִּימֵי אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ – הלא הוא המלך, הראש, בעל הבית, ה”אני” שלנו שהיה פעם והווה עכשיו ויהיה תמיד. כשהאני שלנו
ה-29 בספטמבר הוא חגו של המלאך מיכאל. מיכאל, הלוחם הקוסמי הגדול, שמניף את החרב שלו אל מול הדרקון ובכוח החוכמה
אני כמעט בת 52 ואני רוצה לדבר על הרגע הזה של חורבן הבית. זה רגע אישי מאד, הרבה מאיתנו חווים
משה מקבל שליחות מול הסנה הבוער. אם לך זה היה קורה –פתאום באמצע החיים, ומלאך אלוהים בכבודו ובעצמו היה מספר
כל שנה הסתיו מפתיע ומרגש אותי. העננים שמתקבצים להם בשמיים, חלקם כבר נושאים איתם טיפות מים שצלליתם צובעת בשחור את
הדרך אל הידע היא דרך מסובכת ורבת תהפוכות. אנחנו לומדים משהו, מתמחים בו, אפילו מקבלים בו תואר. ואז, אם אנחנו
בעולם של קורבנות יש תמיד חלוקה של טובים ורעים. או שאתה נדפק או שאתה דופק, או שאתה חזק או שדורכים
אני רוצה לספר את סיפורן של ארבע נשות ההגדה: יוכבד, מרים, בת פרעה וציפורה. הסיפור נפתח כששפרה ופועה, המיילדות נקראות
כלי נגישות