כבר 10 ימים שלבנת סיוון זורחת באורה המתגבר. החודש הפסקתי את כל פעילויותי השונות כדי להחלים משבר במפרק הירך שדורש מכוחות היצירתיות והחשיבה שלי לנדוד מהמוח אל האגן.
המלה שבר משמעותה בנוסף לסדק, רסיס, חלק משלם, משבר ואסון – היא גם באופן מפתיע – פרנסה ואוכל. משהו לחקור כשיחזור השכל למקומו.

ובשורות ממש מוקדמות: ספר שירי בתי אם נמצא בניקוד, זה אומר שסיימתי לכתוב את כל 302 עמודיו. סאגה שמשלבת בתוכה, עדויות מהמערכה על משמר העמק ב-1948, סיפורי הסבתות שלי – 7 דורות אחורה, תיאורי הדת המטריאכלית שהתקיימה לפני מעמד הר סיני שהנביאה מרים היא הנציגה שלהם, וכמובן, גם אני שם. זהו ספר שלווה בתחקיר, גילויים, מציאות והמצאות. ואני מקווה שבסתיו לקראת שנתי ה-63 הוא יפרוש כנפיו בעולם.

בַּת לְאֵם בְּלִי בַּיִת

מִסְתּוֹבֶבֶת, מְבַקֶּשֶׁת אִמָּהּ, מְקַבֶּצֶת לָהּ בַּיִת

מִן הַמִּדְבָּר, מִן הָהָר, מִגְּדַת נָהָר, מִן הַגּוֹלָה, מִן הָאָרֶץ, מֵאַרְכִיבִים, מִכּוֹכָבִים, מִסִּפּוּרֵי כְּזָבִים, מֵאֲנָשִׁים זָרִים וּמִקְּרוֹבִים

עוֹבֶרֶת עַל פְּנֵי הַשּׁוֹמְרִים

נֶאֱחֶזֶת בִּפְנֵי הַלְּבָנָה הַמִּשְׁתַּנִּים.

וְאֵינָהּ מַרְפָּה

אַמּוֹת הַתְּנוּעָה מוֹשִׁיטוֹת לָהּ יָד

בּוֹאִי, בַּת לְאֵם בְּלִי בַּיִת,

בּוֹאִי לְכָאן

אֶל בֵּית הָאֵם הַבָּדוּי

הֲיִי בַּת

בַּת בַּיִת