השבוע, אחרי כמעט חודש, פגשתי את העורכת בזום. אני בסדר עם זום, הוא מאפשר ענייניות קרירה, מהסוג שאני מחבבת. באנו לעבוד וכל אחת אחראית על הקפה שלה. המפגש נמשך כשעתיים. דילגנו על שלושה שירים שהוגדרו כטעוני פענוח, שיר אחד פורק לרסיסים והוגדר כפצצה מתקתקת שאי אפשר ככה לעבור ממנו לסדר היום. השיר שאחריו הוגדר כסותר את עצמו, מה שמחייב שאכתוב אותו מחדש. ושיר אחר הצליח לעבור לשלב הבא, בתיקון קל. בקצב הזה חישבתי, נסיים לעבור על השירים בעוד שנתיים, שלא לדבר על ההשקעה הכספית. הפגישה הסתיימה ואני נכנסתי למיטה, התכסיתי מעל האוזניים ושקעתי בשנת צהריים עמוקה כשקמתי, קראתי שוב את השירים המדולגים, הם שייכים לקבוצה שאני מכנה: תורתה. אלו שירים שדרכם אני מנסה להעביר קולות והלכי נפש שחיים בי, ושמבקשים לספר סיפור חדש על התרבות השולטת. קל לי לכתוב וקל יותר להבין אותי כשאני כותבת על החוויות שלי, כאישה, כבת, כאחות. כשאני כותבת ומצטטת את סיפורי הקרב על משמר העמק של הקיבוץ, זה אמנם לא עלי, אבל אלו אנשים אמיתיים שאפשר להזדהות איתם, גם כשאני כותבת בקולן המומצא של הסבתות האמיתיות שלא הכרתי, זה נגיש ברוב המקרים. אבל כשאני מנסה לספר את הסיפור של תרבות הסבתות המאוד קדומות, אלו שעוד האמינו באלה הגדולה, אלו שמרים הנביאה היתה הכוהנת והמנהיגה שלהן, ביחד עם ציפורה גיסתה ועדת הנשים, אני מגמגמת ומדברת לא מספיק ברור. אני מתקשה להעביר את הלכי הנפש שלהן ואת הטרגדיה שפקדה אותן, כשדת משה, ודתות פטריאכליות אחרות דחקו אותן הצידה. חלק ממה שעומד בדרכי ובדרכן הוא איסור עתיק אבל תקף על מה שמכונה ביהדות: עבודה זרה – פולחני טבע, כוכבים ומזלות. במשך אלפי שנים דוכאה היכולת האנושית המולדת והטבעית לשוחח עם העולם הטבע ולהאזין לו. בתמורה זכינו בתודעה, בהיגיון, בחשיבה מדעית משוחררת ממגבלות. אני לא באה בטענות. המחיר היה שהאנימיזם – כלומר הידיעה שהכול חי, נתפס כשלב פסיכולוגי בהתפתחות הילד. כל אדם מבוגר שידבר לפרחים או למכונית שלו, ובעיקר אלו שמדווחים שהפרחים מדברים איתם חזרה, נחשבים למי שתקוע בגיל שלוש. אני מאמינה שכמו שמחקרים חדשים מגלים שצמחים כן מתקשרים, כך יתברר בעתיד שאכן, הכול חי. לדוגמה, הלילה, יגיע לשיאו מטר מטאוריטים שנקראים פרסואידיים (ילדי פרסאוס). המדע יודע לחזות בדיוק את התופעה ולמדוד אותה. אני מקבלת את המידע היישר לווטסאפ היישובי עם המלצות איפה לחזות במטר. זו תופעה קוסמית שמתרחשת בכל קיץ כבר עידן ועידנים. מה היא אומרת לך? מה היא אומרת לי? מה הקוסמוס לוחש לנו דרך ילדיו של האל שגילה לבני התמותה את סודה של האש? ואיך זה קשור לשירה? רוב המשוררים שאני מכירה מרגישים שיש בעולם הרבה יותר ממה שגלוי לעין. הם משתמשים במה שסובב אותם כדי להביע את עצמם, הם מבטאים קול שלפעמים נדמה להם שעובר דרכם. שירה מגלה את השפה הסודית שמאחורי השפה. היא יוצרת הקשרים רחבים יותר. מטפורה או דימוי למשל, זו דרך להרחיב את ההקשר של חוויה מסוימת, להביט עליה מעוד נקודת מבט. העברית היא שפה עתיקה מאוד ויש בה קסם. היא חיה. אפשר להשתמש במלים שלה כסולם לעלות או לרדת ולהגיע למקומות אחרים. ניקח רגע מילה לא מסובכת מדי. למשל, הר. עכשיו אני מהרהרת על המילה הזו. הנה כבר התחלתי לגלות הקשרים מעניינים שלה. מדוע יש כזו קרבה בין הר להרהור? האם הרים הם מקומות שמעוררים הרהורים? אולי הרהורים זו פעולה שמתרחשת למעלה, בראש, בפסגת ההר של הגוף שלנו? מה הקשר בין הר להרהור? הרבה פעמים בנקודה הזו אני יוצאת למחקר שטח. אני מחפשת מי כתב וחיבר בין שני המושגים, אולי אמצא שיר או אולי אגדה שנשמרה מהעבר הרחוק. אולי אמצא פתאום הר מעניין, כמו האולימפוס או הר הבית או הר סיני או הר הגעש שליד משמר העמק. אני אוספת את הממצאים האלו בקובץ. ומתישהו, כשההר המלים וההקשרים שאספתי יתחיל להיות גבוה ורחב, אתחיל לטפס ולחצוב ממנו שיר. וכמובן, בדרך יצטרפו להר הזה גם מלים נוספות כמו: הורים, הריון והוראה וזונה. כן, whore, גם רוצה להשמיע את קולה. תהליך האיסוף הוא יצירה של קשרים חדשים ונוספים, פתיחה והרחבה של הדעת. תהליך יצירת השיר הוא צמצום, כמו לרדת מההר עם לוחות הברית ולקוות שקלטתי ותפסתי את הדבר המהותי שהתגלה לי. ולפעמים צריך לנפץ את הלוחות ולעלות שוב אל ההר. לפעמים לא די בפעמיים. תרגיל טיפוס לכתיבת שיר: - בחרי מלה. היא יכולה להיות מלה שעולה בדעתך בזה הרגע. זה גם יכול להיות מילה ממשהו שאת כותבת. הנה 10 מלים מעניינות שאפשר לנסות: ראש, ציפור, לחם, שפתיים, בריאות, שורש, עלה, ענן, ידיים, שבת.
- כתבי אותה על דף. ועכשיו חפשי עוד מלים מאותו שורש. חפשי ביטויים עם המילה הזו, חפשי אותה בתנ”ך ובדקי מה המשמעות שלה שם (איזה מזל שיש לנו שפה כל כך עתיקה, עדיין חיה).
- איספי כל מה שאת מוצאת בדרך ואל תחששי לסטות לשבילים צדדיים. מילה מסויימת תיקח אותך לאגדה רחוקה, תסכימי לה!
- לפעמים באמצע הדרך, או כבר בהתחלה, תגלי הקשר מעניין או חדש. חיקרי אותו. מה נכתב עליו? מה ידוע עליו? לאן הוא מוליך? מה נוגע בך ומרגש בשבילך בהקשר הזה?
- מתישהו ייעצר הטיפוס, אולי כי כבר יש לך הרבה דברים לחדש על המילה או שעלה הקשר מעניין שיכול לרדת בחזרה לשיר או למה שאת כותבת. או שפשוט התעייפת ואת רוצה לרדת מההר וללכת למקום אחר. עליתי אינסוף פעמים על הרים מסוימים. וכל טיפוס חרט בתוכי ידע שמתישהו יוצא החוצה ובא לידי ביטוי.
- האם יש משהו שאת רוצה לכתוב בעקבות החוויה? האם יש מידע שמבקש מלים? שיר? פוסט? אם משהו כזה יורד לעולם בעקבות התרגיל, איזה כיף. ספרי לי עליו! אשמח להשקיף מראש ההר שלך.
ושיר: הָאֱלוֹהִים הַזֶּה בָּא בְּכוֹחַ. אֶל קַנֵּא וּמַשְׁחִית, אֶל צְבָאוֹת מַתְקִיף בָּרַבִּים כְּמוֹ נוֹזֵל הַזֶּרַע בּוֹרֵא רִיב וּמָדוֹן תַּחֲרוּת עַל הַמָּקוֹם הָרִאשׁוֹן. הָאֵל הַזֶּה צָעִיר. יֵשׁ לוֹ שְׁאִיפוֹת הוּא דּוֹרֵשׁ צִיּוּת וּמַבְטִיחַ לְהַרְבּוֹת אֶת עֶצֶב הַנָּשִׁים, אֶת זֵעַת הַגְּבָרִים מוֹרִישׁ אֶת הָאָרֶץ לְמִי שֶׁקּוֹרֵא לוֹ אֲדֹנָי. בְּחַיַּי, אֵיךְ הִסְכַּמְנוּ לְכָךְ? האֱלֹהִים הַזֶּה פּוֹסֵחַ עַל אֲחָיוֹת, נָשִׁים, בָּנוֹת, אִמָּהוֹת, אֲהוּבוֹת. בּוֹרֵא שָׂפָה חֲדָשָׁה וּמַתְחִיל לְצַוּוֹת. מַבְדִּיל אֶחָד מִן הַיַּחַד אוֹר מִן הַחֹשֶׁךְ תֹּהוּ מִבֹּהוּ. בּוֹחֵר הַר אֶחָד, עַם נִבְחַר וְאִם אֵין מֻקְדָּם וּמְאֻחָר, עַכְשָׁו תּוֹרָתָן |
