מרחפת מעל הגגות

אל רחל כהן-כגן הגעתי כשחיפשתי אישה שהיתה קשורה להכרזת העצמאות. רחל הייתה אחת משתי הנשים (השנייה גולדה מאיר) היחידות מקרב 37 החותמים על מגילת העצמאות.

רחל נולדה בעיר אודסה ב-19 בפברואר 1888 למשפחה יהודית מסורתית וציונית. אמה מרים ואביה, יעקב היה ממייסדי תנועת חובבי ציון ועקב כך הכירה כבר מילדותה הרכה את הציונים: אחד העם, ביאליק ואחרים. זהו הפרט היחידי שמוזכר על ילדותה של אישה שהקדישה את כל חייה לקידום מעמד האישה. ואני תוהה – מה עם אמא? אחים? אחיות? אירועים משמעותיים? רחל למדה בגימנסיה ובאוניברסיטה באודסה, וסיימה את לימודיה במגמת מתמטיקה. כבר כסטודנטית היתה פעילה במפעלי עזרה יהודיים שונים.

בגיל 25 נישאה לד”ר נוח כהן, רופא משפחה וציוני מובהק, אחיה של הלנה כגן שהיתה לרופאת הילדים ראשונה בארץ. כשנה לאחר נישואיהם והיא כבר אמא לתינוק אליהו, עזב בעלה את אודסה לארץ-ישראל, אך פרוץ מלחמת העולם הראשונה אילץ את רחל להישאר באודסה עוד חמש שנים, עד שהתאפשר גם לה ולבנה לעלות ארצה. במהלך השנים שהיתה באודסה ניהלה את משרד הרישום (נשואין, גטין, לידות ומיתות) מטעם השלטון הסובייטי.

בגיל 31 עלתה ארצה על סיפונה של האנייה המפורסמת רוסלן, שם פגשה בין היתר ברחל בלובשטיין, המשוררת. במשך שנתיים ישבו הזוג הצעיר ביבנאל, ובשנת 1921 עברו לירושלים, שם השתתפה רחל כהן-כגן, כבת חסותה של הנרייטה סאלד, בהסתדרות הנשים העבריות. אבן הדרך המשמעותית הראשונה שלה הייתה הקמת טיפת חלב, בעזרתה של גיסתה ד”ר הלנה כגן. בירושלים נבחרה ניהלה את המחלקה הסוציאלית של הועד הלאומי והיתה בין המתנדבות שביקרו בבתים בעיר אצל משפחות נזקקות. היא דאגה להכניס את הילדים למוסדות הלימוד ודברה על לב הנשים שילמדו עברית.

כשהיתה בת 37 עברה המשפחה לגור בחיפה. מתי נולד בנה השני מיכה ? לא הצלחתי למצוא דבר אודותיו. בגיל 45 מונתה לעמוד בראש תיק רווחת היהודים בעירייה וחברת וועד הקהילה בעיר. בת 58 החליפה את הנרייטה סאלד כחברת הוועד הלאומי, ועמדה בראש מחלקת הרווחה. שנתיים מאוחר יותר, בגיל 60 נמנתה חותמי מגילת העצמאות. וכך אמרה על החוויה:

“הרגשתי כאילו כולי נתלשת מהמציאות. הקול שקרא את נוסח המגילה, קולו של בן-גוריון, היה מוכר, המילים ברורות, הפנים שמסביב, אף הן מוכרות, ויחד עם זאת, אי אפשר היה לתפוס שכל זה מתרחש במציאות. מאותו יום התחלתי למשל להבין את שאגאל. הדמויות המרחפות שלו החלו לדבר אל ליבי. היה ברור לי מדוע חתן וכלה מרחפים בתמונותיו של שאגאל באוויר, מעל גגות, כי אני עצמי התנסיתי בחוויה דומה. ברגעים בהם חש האדם שחלום הופך למציאות והשמחה ממלאה את ליבו הוא מסוגל לרחף מעל גגות. ועד היום קשה לי לתת ביטוי במילים לרגשותי באותו יום. שפתי, ואולי שפת אנוש בכללה, דלה מדי. דומני שרק במוזיקה ובאמנות אפשר לתת לכל ביטוי נאות.”

בכנסת הראשונה הציעה את חוק המשפחה ושוויון האישה. הצעתה טורפדה על ידי חוגים דתיים והיא התפטרה מהכנסת. במשך עשר השנים הבאות כיהנה כיו”ר ויצו. בשנת 1961 – בגיל 73 נבחרה לכנסת החמישית, מטעם המפלגה הליברלית וכיהנה בה ארבע שנים עד פרישתה בגיל 77. שנתיים מאוחר יותר נפטר נח בעלה. האם נולדו לה נכדים? לא מצאתי דבר שיעיד על כך. נפטרה ב-15 באוקטובר שנת 1982 בגיל 94.

הערה ביוגרפית: שתי נשים חתומות על מגילת העצמאות. האחת גברית משהו והשנייה, רחל מייצגת באישיותה את “אשת החייל” האולטימטיבית. זו שהיא קודם כל אישה ואם ואז עם האיכויות הללו היא עוזרת, מטפלת ותומכת באחרים. גם פעילותה הפוליטית קשורה כולה לאישה ולמשפחה. אז מי היתה האישה הזו? שלמדה מתמטיקה בצעירותה? קשה לדעת. על מה חלמה? מה חשבה? איך היו חייה? מדוע לא הסתפקה בחייה העסוקים של אשת הרופא? מה הניע אותה? נדמה שיש כאב סמוי מן העין, אירוע ילדות כזה או אחר שהניע אותה לצאת מתוך מעגל הנוחות האישי ולפעול למען האחרים. אני מתבוננת בתמונתה, תמונת אישה רכה, נעימה. אני קוראת דברים שכתבה וחשה בנפש רגישה, אמנותית, רוסית מאד.