אמא איפה הייתי לפני שהייתי אצלך בבטן? כמעט כל פעוט כבן שלוש או ארבע ישאל את השאלה הזו מתישהו. ואכן, כולנו תוהים עליה, האם יתכן שלא היינו כאן קודם לכן? הרי יש לנו תחושה ברורה כי היינו כאן מאז ומתמיד וכי נישאר כאן תמיד? נקודת המוצא היא שאנו ישויות נצחיות, במסע נצחי, במהלכו אנו עוברים תקופות שבהן אנו נמצאים על פני האדמה בקיום גופני ותקופות שבהן אנו נמצאים בקיום רוחני, נטול גופניות.
האדם מורכב משתי ישויות בסיסיות: האחת אותה אנו מכירים ואיתה אנו מזדהים, קשורה לגופניות ולכוחות התורשה אותם אנו מקבלים מהורינו. הישות השנייה היא רוחנית והיא מורכבת מנפש ורוח. המילה אדם מבטאת זאת. הא’ קשורה לרוח ואילו הדם – לגופניות. (ואם רוצים להתעמק – הד’ קשורה לכוחות האב ואילו המ’ לכוחות האם)
נפשנו מכילה את כל המחשבות והמאוויים והנטיות שלנו, בעוד רוחנו היא ישות נסתרת, נצחית שקשה להגדירה במלים. הגדרה טובה שקראתי פעם היא שאנו לא בני אדם שיש להם חוויות רוחניות אלא ישויות רוחניות שיש להם חוויות אנושיות. כלומר אנו מגיעים מעולם הרוח לעולם האנושי כדי להתנסות בחיים הללו וללמוד מהם.
בכל לילה כשאנו נרדמים, אנו “נעלמים”. השינה, שכונתה בעבר “המוות הקטן” דומה במשהו לתהליך המוות עצמו. במיטה – בעולם הארצי, נשאר במהלך השינה רק גופנו הפיזי ואילו כל מה שנושא את התודעה שלנו נעלם ומופיע במקום אחר. הד עמום מכך יש לנו בחלומות שלנו.
אילו היינו יכולים להיות מודעים לחלוטין תוך כדי השינה – היינו פוגשים בעולם אחר לגמרי ממה שאנו מכירים, שבו נחיה במהלך הזמן שבין המוות והלידה מחדש ושממנו אנחנו מגיעים כתינוקות .
החיים לפני הלידה
עם המוות אנו משאירים מאחורינו את גופנו הפיזי ומשתחררים ממנו. מיד כשתהליך זה מושלם מופיעה לפנינו תמונה רחבה של החיים שהסתיימו. את החוויה הזו תיארו אנשים רבים שעברו חוויות טראומתיות, מוות קליני או פציעה ושוק. גלים אדירים אלו של תמונות, מופיעים לפנינו בצורה מפורטת וחיה מאד, כמו בחלום, והם מתארים בפנינו את מהלך החיים שעברנו בפרטי פרטים, בדרך כלל מהסוף אל ההתחלה.
זוהי עבודתו של גוף החיים שלנו שמהרגע שהגוף הפיזי אינו אוחז בו יותר, הוא מתחיל להתפוגג ולנשוף את עצמו החוצה. גוף החיים שלנו אגר בתוכו, בצורה את כל מה שחווינו במהלך החיים. כל חוויה חושית נקלטה בו במלואה וכעת היא משתחררת מאחיזתנו ומתייצבת בפנינו. תהליך זה של התפוגגות נמשך כשלושה ימים ואז גוף החיים שהיה ברשותנו במהלך החיים הללו, עוזב אותנו, כמו שגופנו הפיזי שב לאדמה.
אנשים רגישים במיוחד, חשים בעוצמה יתרה את ההתפוגגות הזו של גוף החיים בשעה שקרוביהם שמתו עוברים את התהליך. יש מנהגי קבורה שבהם יש לשמר את הגופה שלושה ימים ורק אז לקבור אותה, כדי לאפשר לנשמה להשלים את תהליך התמוססות גוף החיים. בתרבות היהודית נהוג לא להלין את המת – כלומר לקוברו באותו יום שבו מת. ואומרים על כך: כדי שלא יטעה במסעו אל העולם הבא ויחשוב שלא מת. כלומר, מהלך ההלוויה והטמינה בעפר, מסייע לנפטר לקבל את עובדת מותו ומשחרר אותו מגופו.
לאחר השתחררות מגוף החיים פונה האדם אל המשך מסעו כשלרשותו גוף הנפש שלו ורוחו. איך זה לחיות עם נפש, ללא גוף? ובכן, זה תלוי . אם על פני האדמה היינו מכוונים בעיקר לסיפוק תשוקותינו הגופניות, הרי שכעת נחווה את התשוקה ללא היכולת הגופנית למלאה. אין מדובר על מילוי הצרכים הבסיסיים של גופנו, כמו רעב, צמא וכו’, אלא על כל התשוקות שהתווספו לכך: לטעם מסוים, לריח, לעונג כזה או אחר. ללא הגוף התשוקה בוערת ללא יכולת לשככה. זוהי אש הגיהנום שתוארה בכל המסורות כמטהרת את האדם. עוד תופעה המאפיינת את שלב טיהור הנפש הוא שאנו חווים את השפעות מעשינו, תחושותינו ומחשבותינו על העולם. אנו חווים את עצמנו כפי שנחווינו על ידי זולתנו. אם פגענו במישהו – כעת נראה ונחוש בתוצאות פגיעה זו. הנפש שלנו הולכת ומשתחררת ובכך גם מתרחבת יותר ויותר. המהירות או האיטיות שבה היא מתרחבת תלויה במה שחוותה ועיבדה בחייה עלי אדמות…
תקופה זו נמשכת כשליש מהזמן שבו חיינו עלי אדמות. לאחר שתקופה זו תמה, גוף הנפש שלנו סיים לעבד את תקופת החיים שחלפה, אנו משחררים אותו ועוברים אל מישור רוחי . במהלך תקופה ארוכה זו אנו חיים ביחד עם ישויות רוחניות אחרות.
שלום! לא מצאתי את מאמר ההמשך.