אחרי שנה גשומה כמו שהיתה השנה, אומרת לי דבורה, הקוצים צומחים גבוה מאד ושריפות מתפשטות מהר יותר. מתברר שלא היה לנו חורף גשום כזה מאז חורף 91′-92′. 27 שנים עברו מאז. שנות דור. אנחנו שותות תה בבקתה שלה בכליל ומדברות על מה שהאלדרים – הזקנים והזקנות – יכולים לתרום, למשל את העצה הפרקטית: קיצרו את העשבים שלכם. במיוחד אם היה חורף גשום.
כשדבורה פורשת את החזון/חלום שלה על מפגש אלדרים מקומי – רב-תחומי, רב-תרבותי – שבו יובאו למעגל דברי החוכמה שנצברו כאן, על האדמה הזאת, אני מזהה שזה משיק לחלום דומה שיש לי. מין מטא-חלום: להיפגש לחלימה בהקיץ. מעין מעגל לא מתוכנן, לא צפוי ולא ברור שבו יעלו ויבואו החלומות הטובים שלנו לארץ הזו. אלה שנושאים בכנפיהם תקווה וברכה לכל הברואים. אם משהו מזה מדבר אליך ואם עוד לא נשרפת באכזבת הקיום והמימוש, אולי נועדת להיות אלדר/ית?
בכליל מעונן הבוקר. אנחנו חונים בשדה של דבורה, ליד עצי הזית. היינו “בדרך לכאן” כבר חודש וחצי. בכל פעם משהו השתנה בתוכנית. נחתנו על קצה אירוע מקומי של שבועות-ביכורים-ביקורים והספקתי להיות בשיעור רישום מודל בסטודיו של אוריין שביט, לדפדף ביומני המסע המאוירים שלה ולרייר בקנאה. אחר כך הייתי בחנוכת בית הכי מצחיקה שהייתי בה בחיי. שילוב של נונסנס, זרם תודעה, אקרובטיקה והליכה על קורות. קירות הבית עשויים בד. זה חלק מהקטע של איך מתארגנים פה ועוקפים תקנות וחוקים. משהו אחד הבנתי בחיי הנדודים – קירות זה שייך לעבר. שלי. כשחשבתי שיותר בטוח בפנים. ושטבע זה גינה. הלכנו משם להופעה של מוזיקה יוונית. בסטודיו של אלון פורת המארח היו ציורי ענק של הוואדי ובאופק הקרוב אפשר היה לראות את מבצר יחיעם. עתיק וחכם. כל היום הזה פגשתי אנשים שהכירו אותי או אני אותם. התברר גם שיש ערב שירה בשבת, כמו לפני שנה, וברור שאני מוזמנת. לא ראיתי שיש לערב הזה פרסום, אבל תקשיבו, אם אתם באזור, אל תחמיצו. עשיתי ערבי שירה מכל מיני סוגים וזרמים – ואין על הערב הזה. בכל אופן, כדי לא לצאת הצהרתית מדי – הערב שהיה לפני שנה היה by-far הכי טוב שחוויתי מימי.
אפשר היה להניח שכל השפע הזה שלתוכו נחתנו יגרום רק לתחושת נחת. אבל לשפע יש תכונה משונה – כשהוא נוחת עלי הוא גורם לי להיות מושפעת וזה על הגבול שבין וואו לשפעת. אני מוכרחה הפסקה. להפסיק לינוק. להעביר את השפע הזה דרכי, ואז להוציא משהו ממנו החוצה – לצייר, לכתוב שיר, לנכש עוד פסקה ברומן הבלתי נגמר שלי, אני מוכרחה להשפיע, כלומר להזרים את השפע הלאה, אחרת אני מלאה מדי. יצא שאיכשהו, למרות כל הסלידה הטבעית שלי משיטת הפירמידה של פרויקט השפע של דיפאק, הסכמתי להיכנס לקבוצה שהגדירה את עצמה – ליברלית חופשית. כלומר, תעשי רק מה שאת אוהבת. בינתיים שמעתי שתי מדיטציות, בראשונה נרדמתי, אבל המנטרה איכשהו נדבקה אלי. בשנייה הצלחתי להישאר ערה לגמרי, ואפילו שמתי איזו כוונה להגשים משהו. נזכרתי שכשהייתי צעירה שמעתי מלא מדיטציות כאלו. ותכלס חשבתי שהכול עומד להתגשם בלי שאזיע אפילו. בעצם, כשאני חושבת על זה רגע לעומק, זה היה בחורף הגשום ההוא של שנת 1991. מעניין לחזור לאותן המחשבות שנות דור מאוחר יותר ולגלות שלא הבנתי שום דבר. בכל מקרה, למחרת קמתי עם רעיון עסקי חדש. אולי דיפאק בכל זאת עלה על משהו, אם מתחשק לך לקבל את המדיטציות האלו – במייל או בטלפון – בלי להתחייב, בלי להיות שייכת לשום קבוצה, ככה במתנה – שלחי לי מייל.
אני לא יודעת אם זו חוכמה אלדרית או תובנת חיים שסוף סוף נחתה עלי. אבל אין לי יותר כוח לתקשורת הצהרתית. אוי, זו הצהרה! אין לי גם כוח לעצמי המצהירה. יש מלא חוכמה מסביב, טכניקות, שיטות, נוסחאות, טבלאות. אפשר לפתוח יוטיוב או גוגל ולקבל תשובה על כל בעיה ושאלה – איך להתנצל, איך למצוא עבודה, איך למצוא בן זוג, איך לשמור עליו. או ההפך. כאילו כל ניסיון החיים האנושי נוסח במלים וזמין לכול. חלק מהיום שלי מוקדש לעריכת ספרים שעניינם חוכמה וניסיון חיים. אני לא חושבת שחסרה חוכמה בעולם, בטח לא חסר ידע, אבל מאד מאד חסר משהו. הוא מתחיל דווקא מהכיוון השני. מהמקום של לא לדעת. מלהתמסר, מפגיעות. אין נוסחאות. זה הכול אישי. מקומי. אותנטי. חד פעמי. אי אפשר לעשות קופי-פייסט. אי אפשר לחזור על זה שוב. לפעמים צריך אפילו להמציא מלים. כל ניסיון לנהל תקשורת עם אדם שיש לו נוסחא – גם אחת טובה כמו, נניח: סליחה, אני מצטערת, אני אוהבת – הוא לא אפקטיבי. עדיף לקרוא ספר טוב. או לראות סדרה (נניח: צ’רנוביל) או לאכול גבינת עזים מהמשק המקומי בכליל. או הכי טוב – לקצור כמה קוצים.
שבוע הספר בהוצאה לאור שלי – ימשיך בכל חודש יוני והוא עובד בזוגות. למה בזוגות? כי ככה אפשר להפגיש ספרים שלא נפגשים בשום שדה אחר. ואני נהנית לגלות את המשיק בין ספרים מתחומים שונים וז’אנרים שונים. אפשר לראות כאן את המבצעים, ואפשר לבקש זוגיות שונה, או שלישייה אם בא לך להתפרע. מתישהו אבין גם איך שולחים דואר מכליל וכל החבילות ייצאו לדרך!
גם בתובל נעים והעשבים לא גבוהים מוזמנים