בית הקבע שלנו –  התחלק לשניים: לעצמנו בנינו קן קטן. 28 מטר מרובע של יופי. פי שתיים מהמשאית וגם יותר נוח, לפחות אם לוקחים בחשבון מים חמים. זו הכניסה שלו, עם מכשפת עץ ששומרת על היער.
בחצי הגדול של הבית עברו לגור בן מספר 1 ואשתו, אלו משוקולד פנדה. ולפני קצת יותר מחמישה שבועות – הגיע אייל. נכד מספר 1 אל חיינו. 
והגיעה הסבתא. הסבתא שתמיד היתה בי, חבויה כמו זרע.
כשהחזקתי את אייל בפעמים הראשונות הרגשתי איך היא בוקעת מתוכי, כאילו היתה שם תמיד והבנתי שכל הקלישאות נכונות – אין כמו להיות סבתא ואין כמו האהבה הזו שעוטפת אותי ועוברת אליו. היא כמו עוברת דרכי, שלוחה מכל הסבתות שלא הכרתי בפיזי, אבל שרוכנות תמיד לבדוק מה שלומי. 
עכשיו אני אחת מהן.

זו הזדמנות לספר לכם על הפיות ועל יפעת 

לפני שנה נפטרה יפעת מנטל. הכרנו לפני יותר מ-20 שנה, כשאני גרתי ביובלים וערכתי את א-לה גוש והיא גרה במעלה צביה. ראיינתי אותה על תרגום ספר המתים הטיבטי – שתרגמה והתאהבתי.

בחורף 2014 עברתי לירושלים, החורף היה מושלג ומצב הרוח שלי היה רווי משקעים. היא קיבלה את האבחנה שיש לה סרטן. פעם או פעמיים בשבוע שקענו לשיחות טלפון ארוכות על הפיות שראתה וציירה. כשהיא דיברה עליהן, יכולתי לראות ולשמוע ורשמתי את מה שהיא אמרה ומה ששמעתי. זה עודד את רוחנו המשותפת. הפיות אוהבות לרפא את מי שמניח להן לעשות זאת.
אני לחצתי להנחית את הידע לספר וקלפים, יפעת היתה במקום אחר. כמה פעמים נדנדתי ואז שחררתי. היתה לה אהבה גדולה ולא בער לה להפיק שום דבר, מלבד את הרגע הנוכחי.

בהלוויה שלה, הצטערתי ששלא שאלתי אותה פעם אחרונה מה יהיה על הפיות. הסתבר שהיא ביקשה מחברה משותפת למסור לי שהפיות מחכות לי ושהיא מבקשת שאוציא אותן לאור.
לקח לי שנה. מה אני מבינה בפיות? והרי אמרתי שאני לא עושה עוד הדסטרט. ניסיתי כמה פעמים להרים את זה, וקורונה-שמורונה – לא התרומם.
ביום השנה 21.9 אחותה שלחה לי קובץ קול בווטסאפ של יפעת שרה על הפיות. התרגשתי. ותוך כמה ימים היה הסרטון הזה מוכן (קחו דקה רק כדי לשמוע את יפעת שרה).